מנחות פרק א משנה ה. המשנה ממשיכה לדון בפרטיה המעשיים של עשיית המנחה, ומעמידה שני עניינים נוספים היכולים לחול עליה: הגשה ותנופה.
הגשה:
פירושה המילולי הבאה קרוב. נוטלים את כלי השרת, הכלי המקודש שבו נתונים מרכיבי המנחה קודם הקמיצה, ומגישים אותו אל המזבח - נוגעים בו בקרן דרומית מערבית של המזבח. לאחר מכן מתבצעת הקמיצה. הגשה זו חלה על רוב המנחות, והיא ייחודית להן בלבד: אין זבחים הטעונים הגשה, אלא מנחות בלבד.
תנופה:
פירושה כפשוטו הנפה: מוליכים ומביאים בשישה כיוונים - ארבע רוחות השמיים (קדימה, אחורה וצד לצד), וכן למעלה ולמטה, כדרך שנוהגים בנטילת לולב בסוכות. רוב המנחות אינן טעונות תנופה, אך ישנן מנחות אחדות הטעונות אותה, וכן ישנם דברים נוספים מלבד המנחות הטעונים תנופה.
המשנה מעמידה את המצב כדרכה במקומות רבים: מאחר שלפנינו שני משתנים, הגשה ותנופה, ישנן ארבע אפשרויות:
מנחות הטעונות הגשה ואינן טעונות תנופה.
מנחות הטעונות תנופה ואינן טעונות הגשה.
מנחות הטעונות גם הגשה וגם תנופה.
מנחות שאינן טעונות לא הגשה ולא תנופה.
משנתנו תדון במקרה השכיח ביותר, החל על רוב המנחות: הטעונות הגשה קודם הקמיצה ואינן טעונות תנופה. המשנה הבאה תדון בשאר האפשרויות.
לשון המשנה: "יש טעונות הגשה ואינן טעונות תנופה" - מנחות מסוימות טעונות הגשה אך אינן טעונות הנפה. "תנופה ולא הגשה" - יש הטעונות הנפה ואינן טעונות הגשה אל קרן דרומית מערבית של המזבח. "הגשה ותנופה" - יש הטעונות את שתיהן. "ולא תנופה ולא הגשה" - ויש שאינן טעונות לא זו ולא זו.
"ואלו טעונות הגשה ואינן טעונות תנופה":
לפנינו רשימת המנחות הטעונות הגשה - שהוא הדין הרגיל - ואינן טעונות תנופה, שאף הוא הדין הרגיל. הרשימה משקפת את אותה רשימה שהופיעה כמה משניות קודם לכן, והיא חלה על רוב המנחות:
מנחת הסולת - מנחת נדבה שאין מטגנים או אופים אותה, אלא הקמח בתוספת שמן זית ולבונה בלבד. טעונה הגשה קודם קמיצת הקומץ, וללא תנופה.
המחבת והמרחשת - שתי מנחות הנדבה המטוגנות: המחבת בטס השטוח, והמרחשת בכלי העמוק. אף הן טעונות הגשה קודם הקמיצה, ואין בהן תנופה.
חלות ורקיקין - המנחות האפויות המובאות בנדבה. החלות הן מצה עבה יותר (כעין מצה ספרדית), והרקיקין דקים כקרקרים, בדומה למצה אשכנזית.
מנחת כהנים - כפי שהוזכר קודם, אין זו מנחה מיוחדת בפני עצמה, אלא כהן המביא אחת מחמשת סוגי המנחות שנמנו. כשכהן מביאה, אין בה שיריים הנאכלים לכהנים אלא כולה נשרפת על המזבח. אף שניתן היה לחשוב שדינה שונה מחמת דין השיריים, דינה שווה לעניין זה: טעונה הגשה ואינה טעונה תנופה.
מנחת כהן המשיח - היא מנחת החביתין שמביא הכהן הגדול בכל יום, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. אף היא טעונה הגשה ואין בה תנופה.
מנחת גויים - מנחה המובאת על ידי גוי. אף דין זה נאמר לשיטת רבי יוסי הגלילי, הסובר שגויים יכולים להביא מנחות, ולדעתו הן טעונות הגשה ולא תנופה. אולם ההלכה כרבי עקיבא, שאין גויים מביאים מנחות - עולות הם מביאים אך לא מנחות - ולפיכך אין דין זה נוהג להלכה.
מנחת נשים - אישה המביאה אחת מחמש מנחות הנדבה. אף שניתן היה לחשוב שדין מנחתה שונה, אין הדבר כן: דינה שווה לגמרי, וטעונה הגשה ולא תנופה.
מנחת חוטא - המביא מנחה זו מחמת אחת מן העבירות המנויות בויקרא ה', שקרבנן קרבן עולה ויורד. מי שאין ידו משגת להביא חטאת בהמה ואף לא שתי ציפורים, מביא מנחה זו של סולת פשוטה בלא שמן ובלא לבונה כלל, והיא טעונה הגשה.
שיטת רבי שמעון:
רבי שמעון חולק וסובר: "מנחת כהן ומנחת כהן המשיח אין בהן הגשה, לפי שאין בהן קמיצה, וכל שאין בהן קמיצה אין בהן הגשה". שתי מנחות אלו אינן טעונות הגשה, משום שאין בהן קמיצה.
ביסוד דבריו: הקמיצה נעשית כמעט תמיד כדי להתיר את השיריים באכילה, ורבי שמעון סובר שההגשה קשורה בכך קשר הדוק. כאשר אין קומץ הבא להתיר את הצריכה לבני אדם, אין צורך בהגשה שלפניו. מנחת כהן ומנחת כהן משיח נשרפות כליל ואין הכהן אוכל משיריהן, ומשום כך אין בהן קמיצה, וממילא אין בהן הגשה.
אולם ההלכה אינה כדבריו: הגשה נדרשת אף במקום שאין בו קמיצה.