מנחות פרק ח', משנה ה'. במשנה הקודמת למדנו על שלושת השלבים שבמסיק הזיתים, וכי בכל שלב ושלב מפיקים שלוש דרגות של שמן זית - בסך הכול תשע דרגות. אלא שנשאלת השאלה: מה עדיף - דרגה ג' של השלב הראשון או דרגה א' של השלב השלישי? משנתנו באה לסדר את כל הדרגות זו מול זו ולקבוע את רמות האיכות של השמן למנחה.
כפי שנתבאר, המנורה טעונה שמן זית זך, ולפיכך כשרה בה דרגה א' בלבד - בין מן השלב הראשון, בין מן השני ובין מן השלישי. מובן שדרגה א' של השלב הראשון עדיפה על דרגה א' של השלב השני, וזו עדיפה על דרגה א' של השלב השלישי. אולם כל זה אמור במנורה; ואילו לעניין המנחה קובעת המשנה חמש רמות של איכות.
עיקרון הדירוג פשוט, וטבלה פשוטה ממחישה אותו במבט אחד: השלב הראשון מפיק שמן ברמות איכות ראשונה, שנייה ושלישית; השלב השני מפיק רמות שנייה, שלישית ורביעית; והשלב השלישי מפיק רמות שלישית, רביעית וחמישית. מכאן העולה, שדרגה ב' של השלב הראשון עדיפה על דרגה א' של השלב השלישי.
חמש רמות האיכות שבמשנה:
"הראשון שבראשון" - דרגה א' של השלב הראשון, ועליו נאמר "אין למעלה ממנו". זהו המשובח שבשמנים, והוא האידיאלי לשמן המנחה.
"השני שבראשון והראשון שבשני" - דרגה ב' של השלב הראשון ודרגה א' של השלב השני. שווים הם וטובים במידה אחת, וזוהי רמת האיכות השנייה.
"השלישי שבראשון, והשני שבשני, והראשון שבשלישי" - שלושתם שווים, וזוהי רמת האיכות השלישית. ופירוט הדברים:
השלישי שבראשון: זיתים שבאו מראש העץ, אלא שהוצרך לטוחנם ולהניחם במכבש.
השני שבשני: זיתים שבאו מאמצע העץ, ולא די שמעכם אלא כבשם במכבש (ולדעת רבנו תם - באבנים) כדי להוציא שמן נוסף.
הראשון שבשלישי: זיתים שבאו מתחתית העץ, שהניחם במעטן, נתן להם לתסוס ולהתייבש על הגג, ולאחר מכן מעכם והשמן נוטף מהם מאליו.
"השלישי שבשני והשני שבשלישי" - דרגה ג' של השלב השני, היינו זיתים מאמצע העץ שנטחנו, ודרגה ב' של השלב השלישי, היינו זיתים מתחתית העץ שנסחטו אך לא נטחנו. שווים הם, וזוהי רמת האיכות הרביעית.
"השלישי שבשלישי" - זיתים שבאו מתחתית העץ, שהוצרך לטוחנם ולסוחטם, ועליו נאמר "אין למטה ממנו". זוהי הרמה הנמוכה שבכולן, ואף על פי כן כשר הוא בדיעבד.
מדוע אין המנחות טעונות שמן זית זך?
המשנה מעלה סברה: "אף המנחות היו בדין שיטענו שמן זית זך" - ההיגיון מחייב לכאורה שגם המנחות יצריכו שמן זית זך ובתולי, שלא נטחן ולא נכתש. וזהו הקל וחומר: "מה אם המנורה שאינה לאכילה טעונה שמן זית זך, המנחות שהן לאכילה - אינו דין שיטענו שמן זית זך?". אם המנורה, שאין אוכלים ממנה כלל והיא למאור בלבד, טעונה שמן זית זך - קל וחומר שהמנחות, הנאכלות לכהנים, יצריכו שמן זך.
אולם המסקנה הפוכה: "תלמוד לומר: 'זך כתית למאור'" - הפסוק מלמד שדווקא במאור נדרש שמן זית זך וכתית, ולא זך כתית למנחות. במנחות אין הכרח שיהא השמן כתוש בעדינות וצלול לגמרי, ואין זה מעיקר הדין.
הלכה למעשה, כל דרגות השמן הללו כשרות למנחות. אולם לכתחילה, מי שידו משגת, ראוי שישתדל בדרגת האיכות הראשונה שהיא המשובחת ביותר, ואחריה השנייה, השלישית והרביעית, והחמישית היא הפחותה שבכולן. ובתוך כל אחת מחמש רמות האיכות, כל הדרגות שבה שוות זו לזו.
לסיכום: במשנה זו למדנו כיצד מדורגות תשע דרגות השמן היוצאות משלושת השלבים לחמש רמות איכות, מן "הראשון שבראשון" שאין למעלה ממנו ועד "השלישי שבשלישי" שאין למטה ממנו. כמו כן עמדנו על הקל וחומר שביקש להצריך שמן זית זך אף למנחות, ועל לימוד הפסוק "זך כתית למאור" - למאור ולא למנחות, ולפיכך כל השמנים כשרים למנחה, אף שלכתחילה ראוי לבחור באיכות המשובחת.