מנחות פרק ג', משניות ג'-ה'. משניות אלו פותחות סדרה העוסקת בשאלה כללית: כאשר מצווה אחת מורכבת משני מרכיבים או יותר, האם כל אחד מהם מעכב את חברו. המונח 'מעכב' קשה לתרגום; מילולית משמעו מחזיק לאחור, אך כוונתו היא שהמרכיב הוא הכרחי, ובלעדיו אין אפשרות לקיים את החלק השני.
במשנה שלפנינו נמנים שישה מקרים הנוגעים לדיני מנחות. היסוד המשותף לכולם: כאשר חסר מרכיב אחד, אין אומרים ששאר המרכיבים עומדים בעינם, אלא הכול בטל. זהו עניין של הכול או לא כלום.
ששת המקרים שבמשנה:
"הקומץ מיעוטו מעכב את רובו" - הקומץ צריך להיות בשיעורו המלא, הכמות הנכנסת תחת שלוש האצבעות או ארבע האצבעות בשעה שהכהן קומץ. אמנם ידוע העיקרון של "רובו ככולו", החל בתחומים רבים בהלכה, אך כאן אין הוא חל: אם חסר גרגר אחד בלבד, כמות זעירה הגורמת שהקומץ לא יהיה מלא, המיעוט מעכב לעיכובא ופוסל את הרוב. גם כאשר הוקרבו על המזבח תשעים ותשעה אחוז מן הקומץ, אין בכך כלום.
"העישרון מיעוטו מעכב את רובו" - כפי שלמדנו, בכל המנחות השיעור המזערי הוא עישרון אחד לפחות, ויש מנחות שבהן השיעור גדול יותר, אך עישרון הוא תמיד המינימום המוחלט. עישרון הוא נפח של ארבעים ושלוש ושתי עשיריות ביצים; אם הובא קמח בנפח של ארבעים ושלוש ואחת עשירית ביצים, הרי זה כמעט הכול אך לא הכול, ואין די בכך. אותה עשירית ביצה חסרה מעכבת את הרוב, שכן היא חיונית לחלק הנותר, וכל המנחה בטלה.
"היין מיעוטו מעכב את רובו" - היין בא עם המנחות כאשר מביאים עולה או שלמים, המחייבים מנחת נסכים ויין הנלווה אליה. כמות היין נגזרת מסוג הבהמה המובאת:
עזים וכבשים בשנתם הראשונה - רביעית ההין, שהם שלושה לוגין.
איל - שלישית ההין, שהם ארבעה לוגין (כשני ליטר).
פר או פרה - חצי ההין, שהם שישה לוגין (כשלושה ליטר).
אם הובא יין וחסרה ממנו טיפה אחת מן הכמות הנדרשת, אותה טיפה חסרה מעכבת את רוב היין ומונעת ממנו להיות כשר, שכן היא חיונית לו.
"השמן מיעוטו מעכב את רובו" - שמן הזית הבא עם המנחות, וכמעט כל המנחות טעונות שמן, ושיעורו בדרך כלל לוג. אם הובאו תשעים ותשעה אחוזים מן הלוג, אין די בכך.
"הסולת והשמן מעכבין זה את זה" - המרכיבים הרגילים של המנחה הם הסולת, הקמח (בדרך כלל קמח חיטים), והשמן, שמן הזית, והם באים כאחד. אם הובא האחד בלא חברו, או רובו של האחד וכולו של השני, אין בכך כלום. יש להביא את הכמות המלאה של סולת ואת הכמות המלאה של שמן, ואם לאו - הכול בטל.
"הקומץ והלבונה מעכבין זה את זה" - בעת שהכהן ניגש להקרבה על המזבח, נוטל הוא קומץ אחד מן המנחה, ולאחר שדחף בשעת הקמיצה את גושי הלבונה הקטנים לצד, מקבץ אותם בחזרה מעל המנחה, את כולם, ושניהם עולים יחד על המזבח. הרי זו מקשה אחת: אם הקריב את הקומץ בלא הלבונה או את הלבונה בלא הקומץ, אין בכך כלום, שכן כל אחד מהם חיוני להשלמת חברו ומעכב אותו.
לסיכום: במשנה זו נמנו שישה מקרים שבהם המרכיב החסר מעכב את הנותר: הקומץ, העישרון, היין והשמן - שבהם מיעוטם מעכב את רובם ואין אומרים בהם "רובו ככולו"; והסולת עם השמן, והקומץ עם הלבונה - שבהם שני המרכיבים מעכבים זה את זה. בכולם היסוד אחד: חסרון כלשהו, ולו זעיר ביותר, מבטל את המנחה כולה.