במשנה שלפנינו - מנחות פרק ג', משנה ד' - נוסיף ונעמוד על כמה מן ההקבלות שבין המנחה לזבח, שכן דיני המנחה מקבילים במידה רבה לדיני הזבח על פרטיהם.
שיריים שאבדו לפני הקטרת הקומץ:
במסכת פסחים מצינו מחלוקת תנאים: כהן שאין בידו את בשר הבהמה - שהרי גוף הבהמה אבד, נשרף או נטמא - והדם עדיין לא הוקרב, האם ניתן עדיין לתת את הדם על המזבח? לדעת רבי אליעזר התשובה חיובית, ולדעת רבי יהושע התשובה שלילית.
חלקה הראשון של המשנה שלנו דן בשאלה המקבילה: מה דינם של השיריים - החלק הנאכל לכהנים - שנטמאו, נשרפו או אבדו קודם שהוקטר הקומץ על המזבח? הקומץ הוא המתיר את השיריים, כשם שהדם הוא המתיר את בשר הזבח. משאין שיריים העומדים לאכילה, האם עדיין ניתן להקטיר את הקומץ, או שמא נפסלה המנחה כולה?
לשון המשנה: "נטמאו שיריה, נשרפו שיריה, אבדו שיריה":
"כמידת רבי אליעזר - כשירה" - לשיטתו הבסיסית ניתן להקריב את הדם אף על פי שאין בשר שיוכשר על ידו, ולפיכך אף הקומץ ניתן להקטרה על המזבח. כל שהיה צריך להיעשות נעשה, והמנחה כשרה.
"כמידת רבי יהושע - פסולה" - לשיטתו "אם אין בשר אין דם": כשם שאין היתר בהקרבת הדם כשאין בשר לאכילה, כך אין אפשרות להקטיר את הקומץ כשאין שיריים לאכילה, והקורבן נעשה פסול.
להלכה נפסק כרבי יהושע: אם אבדו השיריים קודם הקטרת הקומץ, המנחה פסולה ויש להביא אחרת תחתיה.
קומץ שלא ניתן בכלי שרת:
חלקה הבא של המשנה הוא נושא חדש לגמרי (ובתלמוד הבבלי אף נחשב למשנה בפני עצמה): מה הדין כאשר לא ניתן הקומץ בכלי שרת קודם העלאתו על המזבח? בזבחים ארבע עבודות דם עיקריות, וכנגדן ארבעה שלבים במנחה:
השחיטה - הוצאת הדם, וכנגדה הקמיצה.
הקבלה בכלי שרת מקודש, וכנגדה נתינת הקומץ בכלי.
ההולכה אל המזבח, וכנגדה ההולכה במנחה.
הזריקה על המזבח, וכנגדה ההקטרה.
השאלה היא מה הדין כאשר דילג הכהן על שלב הנתינה בכלי. ראוי להדגיש שאין מדובר בנתינת המנחה בכלי שרת קודם עשייתה - שלב הכרחי לכל הדעות, שכן הוא המשקיע במנחה קדושת הגוף, קדושה עצמית - אלא בנטילת הקומץ ונתינתו ישירות על האש. האם בדיעבד יצא ידי חובה?
המשנה קובעת: "שלא בכלי שרת - פסולה" - מי שקמץ ולא נתן את הקומץ בכלי שרת אלא הניחו ישירות באש שעל המזבח, מנחתו פסולה, משום שדילג על שלב מהותי: כשם שיש קבלה בכלי בזבח, כך נדרשת נתינה בכלי במנחה.
אולם "רבי שמעון מכשיר" בדיעבד, מכוח דרשה נפרדת: "קדש קדשים היא כחטאת וכאשם" - המנחה הוקשה לחטאת ולאשם. כשם שבחטאת ניתן הדם באצבע על המזבח, בשונה מן האשם שדמו נזרק על המזבח, כך באה הדרשה ללמד שהקומץ יכול לעלות ישירות על המזבח בלא שיינתן תחילה בכלי.
להלכה נוקטים כרבי שמעון; ולמעשה, המדלג על שלב הנתינה בכלי - מנחתו פסולה.
הקטרת הקומץ בכמה פעמים:
חלקה השלישי של המשנה עוסק בעניין חדש לגמרי: מה הדין כאשר מקטירים את הקומץ בכמה שלבים? כגון כהן שקמץ, חילק את הקומץ לשני חצאים והקטיר כל חצי בנפרד על המזבח. המשנה קובעת: "הקטיר קומצה פעמיים - כשירה".
העיקרון היסודי: כל עוד כל הקטרה והקטרה של הקומץ או של חלק ממנו מורכבת מכזית אחד לכל הפחות, אף אם נעשתה ההקטרה בכמה שלבים ובכמה מנות - כשרה. הנחת המשנה כאן היא שבקומץ אחד יש כשני כזיתים ומשהו, אך לא שלושה. לפיכך נקטה המשנה "פעמיים": חלוקה לשני חצאים אפשרית, שכן כל חצי עשוי להיות בשיעור כזית לפחות, ואילו חלוקה לשלושה שלישים אינה אפשרית, שכן שליש הקומץ לא יגיע לשיעור כזית.
אמנם כהן שידו גדולה במיוחד, וניתן להכניס בקומצו ארבעה כזיתים, רשאי להקטיר אף בשלוש או בארבע פעמים - ובלבד שכל חלק וחלק מן הקומץ יעלה על המזבח, וכל מנה ומנה תהיה בשיעור כזית אחד לפחות. במקרה כזה המנחה כשרה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה דינים המבטאים את ההקבלה שבין המנחה לזבח: שיריים שנטמאו, נשרפו או אבדו קודם הקטרת הקומץ - מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע, כהמשך למחלוקתם בדם שאין בשר, ולהלכה כרבי יהושע שהמנחה פסולה; קומץ שלא ניתן בכלי שרת - פסול, ורבי שמעון מכשיר מכוח הדרשה "קדש קדשים היא כחטאת וכאשם"; והקטרת הקומץ בכמה פעמים - כשרה, ובלבד שכל הקטרה תהיה בשיעור כזית לפחות.