מנחות פרק י"א, משנה ד'. פתיחת המשנה מסכמת את הנושא שנידון במשנה הקודמת - מתי והיכן מותר להכין את המנחות, שכן לפי כמה שיטות ניתן להכינן אף מחוץ לעזרה. לשון המשנה קשה לתרגום, אך משמעותה ברורה: כל עבודה שמותר לעשותה מחוץ לעזרה, ניתן לעשותה בכל כלי שהוא - על קרש חיתוך או בקופסת פלסטיק - ואין צורך בכלי שרת מקודש של בית המקדש. לעומת זאת, כל עבודה שחייבת להיעשות בעזרה, חייבת להיעשות דווקא בכלי שרת.
לשון המשנה:
"כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים" - כל מנחה שהכנתה נעשית בפנים, בתוך העזרה, צריכה להיעשות במעשה כלי, כלומר בכלי שרת.
"ואין בהן מעשה כלי בחוץ" - עבודה שמותר לעשותה מחוץ לעזרה, כגון הלישה לשיטות מסוימות, אינה טעונה כלי שרת כלל, וניתן לעשותה אפילו על גבי לוח עץ פשוט או בכל כלי אחר.
צורת שתי הלחם:
מכאן חוזרת המשנה לנושא המרכזי של הפרק - שתי הלחם ולחם הפנים. תחילה שואלת המשנה: "כיצד שתי הלחם?" - כיצד נראו שני כיכרות החמץ של חיטים המונפים בשבועות, ומה הייתה צורתם:
"ארכן שבעה" - שבעה טפחים אורך.
"ורחבן ארבעה" - ארבעה טפחים רוחב.
"וקרנותיהן ארבע אצבעות" - ארבע בליטות, בדומה למזבח שבבית המקדש שהיו לו קרנות בולטות כלפי מעלה. אלא שקרנות המזבח היו אמה שלמה, ואילו כאן הן ארבע אצבעות. אצבע היא רוחב האגודל, וארבע אצבעות הן כטפח, רוחב כף היד - כשלושה או ארבעה אינטש.
נמצא שהמשנה אינה נותנת גובה לכיכר הלחם. למעשה מדובר בלחם שטוח, המגולגל מכמות הקמח הנדרשת: המתכון דרש עישרון, שהוא כגלון - כשלושה וחצי ליטר, 3.6 ליטר בקירוב - של קמח. את הקמח לשו לבצק, והבצק נעשה שבעה על ארבעה, וכל עובי שיצא לו הוא עוביו. על ארבע הפינות הודבקו כעין חתיכות בצק נוספות באופן אנכי, כך שהצורה נראתה כשולחן הפוך. צורה יוצאת דופן, אך היא מבוססת על הלכה למשה מסיני - זו המסורת שבידינו בצורת עשייתו.
מלשון הרמב"ם ביד נשמע כי הוא מבין שהקרנות מתייחסות לעובי הכיכר, ולפי זה מדובר בגוש לחם שגובהו טפח אחד ואורכו ורוחבו שבעה על ארבעה. המפרשים מקשים על כך, מלבד העובדה שאין לשון "קרנות" מורה על עובי, שאין די קמח בעישרון כדי לעשות דבר גדול כל כך. זו קושיה על הרמב"ם, וכך תהיה ההלכה למי שנוקט שהלכה כרמב"ם.
צורת לחם הפנים:
ממשיכה המשנה: "לחם הפנים ארכו עשרה ורחבו חמישה וקרנותיו שבע אצבעות". כל אחד מהם נעשה משני עשרונים של קמח - כשני גלונים, כשבעה ליטר. אף הוא נעשה כבצק המסודר בשיעור עשרה טפחים אורך על חמישה טפחים רוחב, שיעור משמעותי: עשרה טפחים מתקרבים לכמטר, והרוחב כשמונה עשרה אינץ' - כמאה על חמישים סנטימטר. אלא שלחם זה לא נותר שטוח: שני קצות המלבן קופלו כלפי מעלה, עד שנוצרה צורת U, כעין שולחן פשוט מאוד או כקופסה בלא מכסה ובלא שני קירות - קופסת קרטון.
אף ללחם הפנים היו בליטות, והן יוצאות מפינות הדפנות המקופלות - הפנים, הצדדים - והן מקבילות למעשה לבסיס. הצורה נראית כשולחן כתיבה הפוך, שארבע פינותיו מצביעות פנימה ומקבילות לרצפה. זהו דבר קופסתי, חריג ביותר, וכדאי לראות תמונה של הדברים - תמונה זו שווה אלף מילים.
סימנו של רבי יהודה:
"רבי יהודה אומר: שלא תטעה - זד"ד יה"ז". כדי שלא ייעשה טעות בשיעורים, נתן רבי יהודה סימן ואמצעי זיכרון:
זד"ד - זי"ן דל"ת דל"ת, שהם שבע, ארבע, ארבע בגימטריא: שתי הלחם היו באורך שבעה טפחים, ברוחב ארבעה טפחים, וקרנותיהם ארבע אצבעות.
יה"ז - יו"ד ה"א זי"ן, שהם עשר, חמש, שבע: לחם הפנים היה באורך עשרה טפחים, ברוחב חמישה טפחים לפני הקיפול, וקרנותיו שבע אצבעות - שבעה רוחבי אגודל, טפח ושלושה רבעי טפח, פונות פנימה.
דרשתו של בן זומא:
בן זומא מביא דרשה התומכת בצורתו הבלתי רגילה של לחם הפנים. הפסוק אומר: "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד". מדוע נקרא שמו לחם פנים? שיהא לו פנים - שני צדדיו של הלחם צריכים לפנות זה אל זה. כלומר, לוקחים את הלחם השטוח ומקפלים את שני צדדיו, ושני הצדדים כביכול מביטים ופונים זה אל זה, ואלו הם הפנים.
לפי הגרסה שהייתה לפני רש"י, וכן מביא הברטנורא, יש כאן משמעות נוספת: לא "פנים" אלא "פינים", מלשון פינה וזווית - שיהיו לו פינות. לפי גרסה זו יש כאן מקור לא רק לכך שיש לו פנים, הדפנות הצדדיות הפונות זו מול זו, אלא גם לבליטות, שהן כפינות קטנות ומחודדות המצביעות פנימה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את הכלל שכל עבודה הנעשית בפנים טעונה כלי שרת, ואילו הנעשית בחוץ אינה טעונה כלי כלל. לאחר מכן עמדנו על צורתם של שתי הלחם - שבעה על ארבעה וקרנות של ארבע אצבעות, ועל צורתו של לחם הפנים - עשרה על חמישה וקרנות של שבע אצבעות, כשדפנותיו מקופלות כלפי מעלה. עוד למדנו את סימנו של רבי יהודה, זד"ד יה"ז, ואת דרשת בן זומא מן הפסוק "לחם פנים" - שיהיו פניו פונות זו אל זו, ולגרסת רש"י והברטנורא "פינים", מלשון פינות.
מכל מקום, כדי לעמוד על צורות אלו כראוי, ראוי לטרוח ולראות תמונה של שתי הלחם ולחם הפנים למי שלא ראה זאת קודם לכן.