מסכת מנחות, פרק ט', משנה ג'. לאחר שמנינו את כלי המדידה השונים שהיו במקדש, באה המשנה למנות את ייעודו של כל אחד מהם, החל מן הקטן שבהם.
"רביעית מהו משמשת":
מהו תפקידה של המידה הקטנה - רביעית הלוג, כמות של כ-125 סמ"ק (כארבע אונקיות)? אומרת המשנה שהיא שימשה לשני דברים:
רביעית מים למצורע.
רביעית שמן לנזיר.
המצורע, כחלק מתהליך טהרתו, מביא שתי ציפורים ומים חיים (מי מעיין) בכלי חרס. שוחטים אחת מן הציפורים, נותנים את דמה לתוך כלי המים החיים, וטובלים את הציפור השנייה ואת שאר המרכיבים בתערובת המים והדם. כמה מים היו באותה תערובת? התנא של משנתנו, רבי ישמעאל (שלא נזכר כאן בשמו), סובר שצריך שהדם יהיה ניכר בתוך המים, ולפיכך כמות המים היא מועטת - רביעית הלוג בלבד.
ראוי לציין כי במשנה בנגעים (פרק י"ד, משנה א') נאמר שהשיעור הוא חצי לוג מים. הגמרא מבארת שאלו שתי שיטות: שם היא דעת חכם, ואף שההלכה כמותו, משנתנו נשנתה כשיטת רבי ישמעאל, ולפיה די ברביעית הלוג.
עוד יש להדגיש כי אין זה תהליך של קרבן ממש: טהרת המצורע נעשתה בבית המקדש, ממש מחוץ לעזרה, ומשום שנעשתה שם היו כלי המדידה מצויים בהישג יד. המים עצמם אינם מקבלים קדושת הגוף ואינם מתקדשים; השימוש בכלי המידה הוא לצורך המדידה בלבד.
השני הוא רביעית הלוג של שמן זית לנזיר. הנזיר, בתום ימי נזירותו, מביא כמה קרבנות, ואחד מהם הוא איל, ועימו עשרים לחמים. המסורת היא שכל אחד מן הלחמים טעון רביעית לוג שמן. מבחינה טכנית, השמן הניתן ברביעית הלוג אינו מתקדש בה ככלי שרת, אלא נמדד בה בלבד, שכן מה שמעניק לשמן קדושת הגוף הוא שחיטת האיל שהלחמים מלווים אותו.
חצי הלוג:
המידה הבאה בגודלה היא חצי הלוג - כ-250 סמ"ק, כשיעור כוס. למה שימשה?
חצי לוג מים לסוטה - כחלק מדין הסוטה, האישה החשודה בסטייה, לוקחים מים מן הכיור, מערבים בהם מעט עפר מקרקע בית המקדש, ומוחקים לתוכם את שם השם מן הפסוקים, והאישה שותה אותם. שיעור המים הוא חצי לוג. אף כאן אין מדובר בקרבן, והמים אינם מתקדשים בקדושת הגוף, אך זהו תהליך הנעשה במקדש, ולפיכך נדרשה מידת מדידה זו מן המוכן.
חצי לוג שמן לתודה - כפי שלמדנו קודם במסכת, קרבן תודה בא עם ארבעים ככרות לחם: עשר של חמץ ושלושים של מצה. בשלושים ככרות המצה יש חמישה עשר לוגין שמן בסך הכול, ומכאן שלכל ככר חצי לוג שמן.
"ובלוג היה מודד לכל המנחות":
כלי המדידה של הלוג שימש לכל המנחות. הכוונה היא שבכל מנחה יש לוג אחד של שמן זית המצטרף אל העישרון של הסולת. כמובן, ישנם יוצאים מן הכלל, שהזכרנום פעמים רבות לאורך המסכת:
מנחות ללא שמן כלל: מנחת חוטא ומנחת קנאות של הסוטה.
מנחות שיש בהן שמן מרובה: מנחת הנסכים המלווה את הקרבנות, ומנחת חביתין של הכהן הגדול.
ממשיכה המשנה: "אפילו מנחה של שישים עישרון נותן לה שישים לוג". אם אדם התחייב להביא לא מנחה רגילה של עישרון אחד, אלא מנחה גדולה של שישים עישרון סולת, נותנים לה שישים לוגין שמן, ומודדים אותם בכלי הלוג אחד אחד. מדוע נקטה המשנה דווקא שישים? הרי בתאוריה יכול אדם להתחייב אף באלף עישרון. אלא שכפי שנראה בהמשך, השיעור המרבי שניתן לתת בכלי עירוב אחד הוא שישים עישרון, שכן ביותר מכך לא תהיה בלילה והסולת לא תתערב יפה בשמן.
רבי אליעזר בן יעקב חולק ואומר: אפילו מנחה של שישים עישרון סולת, "אין לה אלא לוג" - לוג אחד בלבד של שמן, ונמצאת מנחה יבשה הרבה יותר. הוא לומד זאת מן הפסוק: "ועשרון סולת אחד בלול בשמן... למנחה ולוג שמן" - מן המילים המיותרות "למנחה" הוא דורש שיש לוג שמן אחד ללא קשר לכמות העשרונים שבמנחה. מכל מקום, ההלכה כתנא קמא, וזהו היחס הקבוע: לוג אחד של שמן זית לכל עישרון סולת.
מידות ההין הגדולות:
ההין הוא שנים עשר לוג, ומחציתו, שלישו ורביעו שימשו לנסכים המלווים כל עולה וכל שלמים - הן ליין והן לשמן שבמנחת הנסכים:
שישה לוג - לפר: חצי ההין. שישה לוגין יין, ושישה לוגין שמן הנבללים בשלושה עשרונים סולת - יחס של שניים לאחד.
ארבעה לוג - לאיל: שליש ההין. האיל הוא כבש זכר בן שנה, חודש ויום אחד. ארבעה לוגין יין, וארבעה לוגין שמן עם שני עשרונים סולת - אף כאן יחס של שניים לאחד, שמנוני פי שניים מן הרגיל.
שלושה לוג - לכבש: רביעית ההין. שלושה לוגין יין, ושלושה לוגין שמן עם עישרון אחד סולת - יחס של שלושה לאחד, השמנוני שבכל המתכונות.
"שלושה ומחצה למנורה":
זוהי נקודה נפרדת, שנשנתה כאן אגב עניין השמן והמידות: כמות שמן הזית ששימשה להדלקת המנורה הייתה שלושה לוגין ומחצה - חצי לוג לכל נר מן הנרות. המנורה, כזכור, היא שבעה קנים, ועל כל אחד מהם גביע שנתמלא בחצי לוג שמן, והודלק בכל לילה עד הבוקר. לפי הרמב"ם ההדלקה נעשתה פעמיים ביום, בבוקר ובערב, אך העיקרון הוא אחד: שיהיה די שמן שידלוק כל הלילה, כדרישת הפסוק.
הגמרא כאן במנחות מספרת שנעשה ניסוי מעשי כדי לבדוק כמה שמן דרוש להדלקה לאורך כל הלילה, ומסקנתו הייתה חצי לוג. אלא שהגמרא מקשה: הלילות משתנים באורכם, וכיצד שיעור אחד עולה לכולם? שתי גישות בדבר:
לפי הבבלי: נתנו שיעור המספיק ללילה הארוך ביותר שבשנה. בירושלים לילות החורף הם כארבע עשרה שעות ולילות הקיץ כעשר שעות, ובלילות הקצרים נותר שמן עודף - ואין בכך קפידה, שכן "אין עניות במקום עשירות".
לפי הירושלמי: התאימו את עובי הפתילות. בפתילה בגודל רגיל מספיק חצי לוג להחזיק מן הערב עד הבוקר בתשרי ובניסן; בלילות החורף הארוכים השתמשו בפתילה דקה יותר שתבער לאט יותר, ובלילות הקיץ הקצרים בפתילה עבה יותר שתבער מהר יותר.
הרמב"ם אינו מזכיר כלל התאמה של עובי הפתילות, ולשיטתו השיעור הוא תמיד חצי לוג; ואילו אחרים, ובהם התוספות, נוקטים שאכן התאימו את עובי הפתילה לאורך הלילה.