בחלקים הקודמים עסקנו במרכיבים הנכנסים בעשיית המנחות, ועמדנו על כך שכולן מיוסדות על הקמח. כעת נעסוק בשני מרכיבים נוספים המצטרפים לרוב המנחות: שמן הזית, והלבונה הניתנת מלמעלה. כפי שנראה, יש מנחות הטעונות את שניהם, יש הטעונות אחד מהם בלבד, ויש שאין בהן לא זה ולא זה, אלא קמח יבש בלבד. המשנה מונה את כל המנחות ומפרטת מה נכלל בכל אחת מהן.
ארבע הקטגוריות שמונה המשנה:
"יש טעונות שמן ולבונה" - מנחות שיש בהן גם שמן זית וגם לבונה.
"שמן ולא לבונה" - מנחות הטעונות שמן זית בלבד.
"לבונה ולא שמן" - מנחות הטעונות לבונה בלבד.
"לא שמן ולא לבונה" - מנחות שאין בהן כלל שמן זית ולבונה.
"ואלו טעונות שמן ולבונה" - הרשימה העיקרית:
מנחת הסולת - מנחת הנדבה שאינה מטוגנת ואינה אפויה, אלא קמח גולמי כלשונו. אף שסולת היא סוג הקמח היבש, מנחה זו מעורבת בשמן זית, והלבונה מונחת מלמעלה.
המחבת - הראשונה משתי מנחות הנדבה המטוגנות, הנעשית על מחבת שטוחה.
המרחשת - מנחה המטוגנת במחבת עמוקה.
החלות - מילולית ככרות, וכוונת הדברים לדבר מאפה שאינו מחומץ ואף אינו דק ככעך (בדומה למצה ספרדית).
הרקיקים - רקיקים דקים (בדומה למצה אשכנזית).
אלו הם חמשת סוגי מנחת הנדבה, ובכולם מעורב שמן זית. במנחות המטוגנות והאפויות נילושים גם מים לצורך עשיית הבצק, קודם הטיגון והאפייה, ולבסוף נותנים את הלבונה מלמעלה.
המשך הרשימה:
מנחת כהנים - אין זה סוג מנחה בפני עצמו, אלא כהן המביא אחת מן המנחות שנמנו. שלא כישראל המביא מנחה, אין בה שיריים הנאכלים לכהן, אלא הכל נשרף. ניתן היה לחשוב שמשום כך ישתנה אף אופן עשייתה, אך המשנה משמיעה שאופן עשייתה זהה: שמן ולבונה.
מנחת כהן משיח - הכוונה למנחת החביתין הקרבה בכל יום על ידי הכהן הגדול, חצי משתים עשרה החלות בבוקר וחצי בערב, כפי שלמדנו בפרק הקודם. אף שיש לה סדר עשייה משלה ובכללו שמן מרובה, הנקודה היא שיש בה שמן וכן לבונה.
מנחת גויים - גוי המביא מנחה, הרי היא בגדר נדבה כמנחת ישראל, ומביאה באחת מחמש מנחות הנדבה, ויש בה שמן ולבונה. זו שיטת רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא חולק וסובר שגויים יכולים להביא דווקא עולה בלבד, קרבן בהמה הנשרף, ולא מנחה - ולשיטתו אין כלל מציאות של מנחת גויים, ולא הייתה שייכת למשנה זו. להלכה נפסק כרבי עקיבא, כפי שפוסק הרמב"ם, ונמצא שמנחת גויים שבמשנתנו היא כרבי יוסי הגלילי ואינה להלכה לדעת הרמב"ם.
מנחת נשים - אישה המביאה מנחה, דינה כדין האיש, ואין סיבה לומר אחרת. המשנה מפרשת זאת כשם שהפרישה את הכהנים לעצמם, ומשמיעה שגם במנחת האישה נכללים שמן ולבונה.
מנחת העומר - המנחה הקרבה ביום השני של פסח מן התבואה החדשה, מיבול השעורים החדש. אף שהיא שונה במקצת, בעיקרה היא קמח שעורים המעורב בשמן זית, והלבונה מלמעלה.
הטעונה שמן ולא לבונה:
המשנה ממשיכה: "מנחת נסכים טעונה שמן ואין טעונה לבונה". זהו סוג המנחה היחיד שיש בו שמן ואין בו לבונה. מנחת הנסכים, כפי שכבר הסברנו, היא המנחה המלווה הבאה עם כל עולה וכל שלמים. הקמח נבלל בשמן, וכמותם תלויה בסוג הבהמה המובאת. מכל מקום, יש בה שמן ואין בה לבונה.
הטעון לבונה ולא שמן:
הקטגוריה השלישית היא לחם הפנים: "טעון לבונה ואין טעון שמן". הלחמים המונחים על השולחן שבקודש משבת לשבת אין שמן מעורב בעשייתם, אלא קמח ומים בלבד. מלמעלה מונחים שני הבזיכים של לבונה - ונמצא שיש בהם לבונה ואין בהם שמן זית כלל.
שאין בהן לא שמן ולא לבונה:
שתי הלחם - שני ככרות הלחם המונפים בשבועות עם כבשי עצרת. הם חמץ, אינם קרבים על המזבח והם נאכלים.
מנחת חוטא - המנחה הבאה כחלק מקרבן עולה ויורד, החטאת המשתנה, כאשר אין ידו של החוטא משגת אפילו שתי ציפורים. על העברות המנויות בויקרא ה' מביא מנחת חוטא תחתיהן, ואינה אלא סולת פשוטה, קמח יבש, בלא שמן ובלא לבונה.
מנחת קנאות - המנחה שמביא בעלה של האישה החשודה בניאוף, הסוטה. הוא מביא את המנחה והיא אוחזת בה. מנחה זו עשויה מקמח שעורים, ואין בה לא שמן זית ולא לבונה מלמעלה.
לסיכום: במשנה זו נמנו כל המנחות לפי ארבע קטגוריות: הטעונות שמן ולבונה - חמש מנחות הנדבה (סולת, מחבת, מרחשת, חלות ורקיקים), מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, מנחת גויים, מנחת נשים ומנחת העומר; הטעונה שמן בלבד - מנחת נסכים; הטעון לבונה בלבד - לחם הפנים; ושאין בהן לא שמן ולא לבונה - שתי הלחם, מנחת חוטא ומנחת קנאות. זוהי רשימת כל המנחות כולן.