מגילה, פרק ד', משנה ט'. המשנה ממשיכה לעסוק במנהגים שאינם ראויים בתפילה ובתרגום, בין משום שיש בהם משום דרך מינות ובין מטעמים אחרים.
"יברכוך טובים" - הרי זו דרך המינות:
האומר בתפילתו נוסח זה, נמצא נוקט בלשון המינים. מהו טעם הדבר, ומה משמעות הביטוי? נאמרו בכך כמה הסברים:
רק האנשים הטובים יברכוך, ולא הרשעים. כך מפרש רש"י, ואין זו אמונתנו - שהרי כל אדם חייב לברך את הקדוש ברוך הוא.
יש בכך משום אמירה שהשם יתברך הוא אלוקיהם של הטובים בלבד.
"טובים" אינו מוסב על אנשים טובים, אלא על מי שהחיים טובים להם, כאילו רק הם מברכים את השם. ואילו אנו למדנו במשנה במסכת ברכות שכל אדם חייב לברך את השם, בין על הטובה ובין על הרעה.
שלושה נוסחים שמשתקין את אומרם:
"על קן ציפור יגיעו רחמיך" - האומר בתפילתו שירחם עלינו הקדוש ברוך הוא כשם שהגיעו רחמיו על קן הציפור, שציווה לשלח את האם. אין אומרים כן, לפי שמצוותיו של הקדוש ברוך הוא הן גזירות, ואין הן נובעות מטעם של רחמים בלבד.
"על טוב ייזכר שמך" - כאילו לרמוז שאם אין הדבר טוב, אין להזכיר את שם ה'.
"מודים מודים" - הכופל את ברכת ההודאה פעמיים, נראה כמי שמודה בשתי רשויות.
בכל אחד משלושת המקרים הללו, העושה כן משתקין אותו.
המכנה בעריות:
הלוקח את פרשת העריות, העוסקת בקרבת יחסים אסורה, ומתרגמה בדרך של כינוי - כלומר, שאין הכוונה ליחסי אישות ממשיים אלא לביזיון, שלא יבזה את הוריו ושלא יבזה את שאר הקרובים - אף אותו משתקין, משום שהוא גורע ממשמעותה האמיתית של ההלכה.
המתרגם את פסוק המולך:
נאמר בתורה "ומזרעך לא תיתן להעביר למולך", ויש המבארים שזוהי צורה של עבודה זרה מסוג אחר. אך המתרגם פסוק זה בטעות, ואומר שהכוונה היא לאיסור לבוא על אישה נוכרייה - דבר שהוא נכון כשלעצמו, אך אינו פירושו של פסוק זה - משתקין אותו בנזיפה, משום שהוא נוטל את דברי התורה ומבינם באופן מוטעה.
בפשטות, הבא על אישה נוכרייה, אף שחטאו נורא, אין זה דבר שחייבים עליו מיתה; ואילו המולך, שעליו מדבר הפסוק, הוא עניין שחייבים עליו מיתה. נמצא שהמתרגם כן משנה את דיני התורה. אף שלכאורה הוא מחמיר, סוף סוף יש כאן שינוי בדיני התורה, ולפיכך יש להשתיקו.