מגילה, פרק ד', משנה ב'. המשנה ממשיכה לדון במספר הקרואים לתורה בכל אחד מן המועדים והזמנים.
בראשי חודשים ובחול המועד:
"בראשי חדשים ובחול המועד קורין ארבעה, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהן" - בראש חודש ובחול המועד קוראים ארבעה עולים; אין מפחיתים ממספר זה ואין מוסיפים עליו. הטעם לכך הוא כפי שנתבאר במשנה הקודמת ביחס לימי שני וחמישי: אין מאריכים בקריאה, כדי שלא לעכב את הציבור מלצאת למלאכתו.
אף בראש חודש ובחול המועד קיים חשש של ביטול מלאכה:
בראש חודש: אין כלל איסור מלאכה.
בחול המועד: אף שיש בו איסור מלאכה באופן כללי, מלאכת דבר האבד - שהימנעות ממנה תגרום הפסד - מותרת.
מאחר שקיים בימים אלו היבט של מלאכה, לא הוסיפו על ארבעה קרואים.
"ואין מפטירין בנביא" - מאותו טעם עצמו לא תיקנו בימים אלו הפטרה בנביא.
"הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה" - בימי המשנה, קודם שתיקנו בגמרא באופן אחר, היה הראשון שקרא בתורה מברך לפניה, והאחרון מברך לאחריה. כיום, כמובן, כל עולה ועולה מברך לפניה ולאחריה.
זה הכלל:
"זה הכלל: כל שיש בו מוסף ואינו יום טוב - קורין ארבעה" - בכל יום שיש בו תפילת מוסף ואף על פי כן אינו יום טוב, כגון ראש חודש וחול המועד, קוראים ארבעה עולים בתורה.
מספר הקרואים ביום טוב, ביום הכיפורים ובשבת:
"ביום טוב חמישה" - יום טוב אסור במלאכה, ולפיכך קוראים בו חמישה עולים.
"ביום הכיפורים שישה" - ביום הכיפורים מוסיפים וקוראים שישה.
"ובשבת שבעה" - שבת חמורה מיום הכיפורים: העובר על יום הכיפורים במזיד חייב כרת, ואילו המחלל שבת במזיד חייב סקילה. משום חומרתה היתרה קוראים בה שבעה.
"אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן" - אין פוחתין מחמישה ביום טוב, משישה ביום הכיפורים ומשבעה בשבת, אך מותר להוסיף עליהם. למעשה נוהגת תוספת זו אצלנו בשבת בלבד.
"ומפטירין בנביא" - בימים אלו נוהגת הפטרה בנביא, שהרי המלאכה אסורה בהם ואין חשש לביטול הציבור ממלאכתו.
"הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה" - כאמור, בזמן המשנה היה הפותח בקריאה מברך לפניה והחותם מברך לאחריה, ואילו כיום כל אחד ואחד מן העולים מברך לפניה ולאחריה.