מגילה, פרק ג', משנה ה'. משנה זו מונה את הקריאות השונות שאנו קוראים בתורה בימים הטובים, ומתוכה נעמוד גם על ההבדל שבין קביעת המשנה לבין המנהג הנוהג בידינו כיום.
בפסח:
"בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים" - קוראים בפרשת המועדות שבתורת כהנים, היא פרשת המועדות שבספר ויקרא, בפרשת אמור.
ואילו למעשה נוהגים אנו כיום באופן שונה:
ביום הראשון: "משכו וקחו" מפרשת בא.
ביום השני: פרשת המועדות שבתורת כהנים, כקביעת המשנה כאן.
ביום השביעי: פרשת בשלח, שכן זהו היום שבו אירעה קריעת ים סוף.
ביום השמיני: "כל הבכור" שבפרשת ראה, כדרך שקוראים בכל יום אחרון של יום טוב.
בעצרת:
בשבועות קוראים "שבעה שבועות" - מפרשת ראה, מפרשת המועדים שבה, העוסקת בחג השבועות. אף כאן שונה מנהגנו כיום: ביום הראשון של שבועות קוראים בעניין מתן תורה, בפרשת יתרו שבעשרת הדיברות; וביום השני קוראים "כל הבכור" שבפרשת ראה, הכולל בתוכו את פרשת "שבעה שבועות".
בראש השנה:
קוראים "בחודש השביעי באחד לחודש" - הפרשה העוסקת בראש השנה, אף היא בפרשת אמור שבספר ויקרא. ואילו למעשה נוהגים בשני ימי ראש השנה: ביום הראשון קוראים בפרשת שרה שנפקדה על ידי השם ובלידת יצחק, וביום השני קוראים את פרשת העקדה, עקדת יצחק.
ביום הכיפורים:
קוראים "אחרי מות" - פרשת העבודה של יום הכיפורים, וכך אכן נוהגים אנו למעשה.
בסוכות:
"ביום טוב הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים" - ביום הראשון של סוכות קוראים בפרשת המועדות שבתורת כהנים, היא פרשת אמור, וכך אנו נוהגים למעשה בשני הימים הראשונים של החג. "ובשאר כל ימי החג בקרבנות החג" - בשאר ימי סוכות קוראים בקרבנות החג שבפרשת פינחס, הם המוספים שהוקרבו באותם ימים.
סופו של חג הסוכות הוא שמיני עצרת, שבו לא עסקה משנתנו: בו קוראים "כל הבכור" שבפרשת ראה, ובשמחת תורה קוראים "וזאת הברכה".