מגילה פרק ג' משנה ו': קריאות התורה למועדים

קריאת התורה תעניות פורים והמגילה מועדים וימים טובים

האזנה לשיעור0:00 / 0:00

מגילה, פרק ג', משנה ו'. המשנה ממשיכה למנות את הקריאות מן התורה בימים המיוחדים שבלוח השנה, ומפרטת מה קוראים בכל מועד ומועד.

קריאות החגים והימים המיוחדים:

בחנוכה - "בנשיאים": בימי החנוכה קוראים בפרשת קרבנות הנשיאים שהביאו בחנוכת המשכן, שבפרשת נשא.
בפורים - "ויבוא עמלק": הפרשה שבסוף פרשת בשלח, המספרת את מלחמת עמלק.
בראש חודש: כאן הקריאה רחבה מעט יותר - קוראים את פרשת התמיד, ועמה את פרשת יומא של שבת, ולאחריהן את פרשת ראש חודש.
במעמדות: כאשר חילקו את כלל ישראל לקבוצות שילוו את הקרבנות בירושלים, היו קוראים במעשה שבעת ימי הבריאה.
בתעניות: היו קוראים את התוכחה - הקללות שבספר ויקרא, מפרשת אחרי מות. ראוי לציין כי אנו איננו נוהגים כך כיום, אלא קוראים בפרשת העגל.

דין קריאת התוכחה ברציפות:

בכל פעם שקוראים את התוכחה, אין מפסיקים באמצעה כדי להוסיף עלייה נוספת, אלא אדם אחד קורא את כולה. הטעם לכך: שיוכל לפתוח ולחתום בנימה חיובית - בפסוקים שלפני התוכחה ובפסוקים שלאחריה - ולא ייאלץ להתחיל את עלייתו או לסיימה בעניין שלילי, כפי שהיה קורה אילו היו מפסיקים באמצע.

הקריאה בשני ובחמישי ובמנחת שבת:

בשני ובחמישי, וכן בשבת במנחה, קוראים מסדר הפרשה של אותו שבוע - מן הקריאה של שבת עצמה, אלא שקוראים רק את חלקה הראשון. ואין קריאה זו נגרעת מחשבון קריאת השבת: אין לומר שמכיוון שכבר קראנו עד "שני" במהלך השבוע, בשבת יש להתחיל מ"שני" ואילך. בשבת קוראים את הפרשה כולה מתחילתה.

מקור הדין:

כל היסוד הזה - שבכל מועד קוראים מן הפרשה הנוגעת לאותו מועד - נלמד מן הפסוק "וידבר משה אל בני ישראל". מכאן שיש מצווה לקרוא בעניינו של כל חג בזמנו הראוי לו: בפסח בעניין פסח, בסוכות בעניין סוכות, וכן הלאה.

לסיכום: במשנה זו למדנו את קריאות התורה של הימים המיוחדים - הנשיאים בחנוכה, "ויבוא עמלק" בפורים, פרשת התמיד וראש חודש בראש חודש, מעשה בראשית במעמדות, והתוכחה בתעניות; את הדין שאין מפסיקים בתוכחה כדי לפתוח ולסיים בנימה חיובית; את היחס שבין הקריאה בשני ובחמישי ובמנחת שבת לקריאת השבת עצמה; ואת המקור לכך שכל מועד נקרא בזמנו.

המאמר המקורי

אות מגילה ג:ו

בַּחֲנֻכָּה, בַּנְּשִׂיאִים (שם ז). בְּפוּרִים, וַיָּבֹא עֲמָלֵק (שמות יז). בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם (במדבר כח). בַּמַּעֲמָדוֹת, בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (בראשית א). בַּתַּעֲנִיּוֹת, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת (ויקרא כו). אֵין מַפְסִיקִין בַּקְּלָלוֹת, אֶלָּא אֶחָד קוֹרֵא אֶת כֻּלָּן. בַּשֵּׁנִי וּבַחֲמִישִׁי וּבְשַׁבָּת בַּמִּנְחָה, קוֹרִין כְּסִדְרָן, וְאֵין עוֹלִין לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג), וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְיָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִצְוָתָן שֶׁיְּהוּ קוֹרִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ: On each day of Hanukkah they read selections from the portion of the dedication of the altar by the tribal princes (Numbers 7). On Purim they read the portion of “And Amalek came” (Exodus 17:8–16). On the New Moon they read the portion of “And in the beginnings of your months” (Numbers 28:11–15). And in the non-priestly watches they read the act of Creation (Genesis 1:1–2:3). The Jewish people were divided into twenty-four watches. Each week, it would be the turn of a different watch to send representatives to Jerusalem to be present in the Temple to witness the sacrificial service. Those remaining behind would fast during the week, from Monday to Thursday, offer special prayers, and read the account of Creation from the Torah. On fast days, they read the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 26). One should not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. On Mondays, and on Thursdays, and on Shabbat during the afternoon service, they read in accordance with the regular weekly order, i.e., they proceed to read the first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. However, these readings are not counted as a progression in the reckoning of reading the Torah portions, i.e., they do not proceed on Monday to read the section that immediately follows the section read on Shabbat during the afternoon, and then the following section on Thursday. Rather, until the reading on the following Shabbat morning, they return to and read the same first section of the Torah portion that follows the portion that was read on the previous Shabbat morning. On Festivals and holidays, they read a portion relating to the character of the day, as it is stated: “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44), which indicates that part of the mitzva of the Festivals is that the people should read the portion relating to them, each one in its appointed time.