מגילה, פרק שני, משנה ג'. משנה זו דנה בדינו של הנוסע בפורים מעיר שאינה מוקפת חומה לעיר מוקפת חומה ולהיפך, ובהמשכה עוברת לשאלה נוספת: כמה מן המגילה חייב אדם לקרוא כדי לצאת ידי חובה.
לשון המשנה:
"בן עיר שהלך לכרך, ובן כרך שהלך לעיר - אם עתיד לחזור למקומו, קורא כמקומו; ואם לאו, קורא עמהן".
"בן עיר" - מי שגר בעיר שאינה מוקפת חומה, החוגגת וקוראת את המגילה בי"ד באדר.
"שהלך לכרך" - כרך הוא עיר מוקפת חומה, הקוראת בט"ו.
"ובן כרך שהלך לעיר" - מי שגר בעיר מוקפת חומה וקורא בט"ו, והלך לעיר שאינה מוקפת חומה, הקוראת בי"ד.
"אם עתיד לחזור למקומו - קורא כמקומו" - אם בדעתו לשוב למקום שממנו בא, הוא קורא לפי דין עירו: בן י"ד קורא בי"ד, ובן ט"ו קורא בט"ו.
"ואם לאו - קורא עמהן" - אם אין בדעתו לחזור, הוא קורא עם בני העיר שבה הוא שוהה והולך אחר דינם.
מהו "עתיד לחזור למקומו"?
הגמרא מבררת מהו גדר החזרה למקומו. במקרה של בן כרך, הקורא בט"ו, שהלך לעיר שאינה מוקפת חומה ונמצא שם בי"ד: אם בדעתו לחזור לעיר המוקפת חומה בליל י"ד, אין הוא קורא עם בני העיר בליל י"ד, אלא קורא כדין בן ט"ו, שהרי בליל י"ד הוא שב למקומו הקורא בט"ו. אולם אם אין בדעתו לחזור בי"ד, ונמצא שישהה בעיר הפרוזה ביום י"ד, אפילו בחלק מן היום בלבד - הרי הוא קורא בי"ד.
יסוד הדבר נלמד מפסוק במגילה: "פרוז בן יומו" - 'פרוז' הוא הדר בעיר שאינה מוקפת חומה, ואפילו אם שהה בה יום אחד בלבד, נקרא פרוז ונחשב כבן עיר שאינה מוקפת, ולפיכך קורא בי"ד.
המקרה ההפוך - מחלוקת הראשונים:
הראשונים דנים במקרה ההפוך: בן עיר שאינה מוקפת חומה השוהה בעיר מוקפת חומה - מתי עליו לחזור כדי שייחשב כבן עירו המקורית? בדבר זה נחלקו:
יש הסוברים שאם בדעתו לחזור בליל ט"ו, עליו לקרוא בי"ד אף שהוא נמצא בעיר מוקפת חומה; ואם יהיה בעיר המוקפת ביום ט"ו, דינו כבן ט"ו ועליו לקרוא עמהם בט"ו - באותו אופן שנתבאר לעיל, שהכול נקבע לפי י"ד.
אחרים מבינים שגם במקרה זה הכול תלוי בליל י"ד: אם ישהה בעיר המוקפת חומה בזמן כלשהו, ואפילו ביום י"ד, עליו לקרוא בט"ו. הוא נחשב בן ט"ו מכוח העובדה שלא שהה בעיר שאינה מוקפת חומה בליל י"ד ואף לא בחלק מיומו.
מהיכן קוראים את המגילה?
מכאן עוברת המשנה לנושא אחר לגמרי: מהיכן צריך לקרוא במגילה כדי לצאת ידי חובה? נחלקו בכך התנאים:
רבי מאיר אומר: כולה - את כל המגילה, וכן המנהג למעשה.
רבי יהודה אומר: "מאיש יהודי" - מסיפורו של מרדכי ואילך, במקום שבו מוצג מרדכי לקראת תחילת הפרק השני.
רבי יוסי אומר: מסיפורו של המן ואילך.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין העובר בפורים בין כרך לעיר - שההכרעה תלויה בשאלה אם עתיד הוא לחזור למקומו; את ביאור הגמרא בגדר החזרה, מדין "פרוז בן יומו"; את מחלוקת הראשונים במקרה ההפוך; ואת מחלוקת התנאים מהיכן קוראים את המגילה - רבי מאיר: כולה, רבי יהודה: מ"איש יהודי", ורבי יוסי: מסיפורו של המן.