מגילה, פרק שני, משנה ב'. המשנה עוסקת באופני הקריאה שבהם יוצא אדם ידי חובת מקרא מגילה, ובחומרי הכתיבה שבהם נכתבת המגילה.
"קרא סירוגין ומתנמנם - יצא":
"קרא סירוגין" - קרא את המגילה בהפסקות. ואפילו שהה באחת ההפסקות שיעור זמן שבו ניתן לקרוא את כל המגילה כולה, יצא ידי חובתו. "ומתנמנם" - וכן אם נמנם, כלומר ישן שינה חלקית במהלך הקריאה, "יצא" - יצא ידי חובת המצווה.
"היה כותבה, דורשה ומגיהה - אם כיוון ליבו יצא":
המשנה עוסקת במי שעוסק במגילה שלא בדרך קריאה רגילה:
"דורשה" - מפסיק בקריאתו ואומר דרשה, ומפרש את דברי המגילה.
"ומגיה" - קורא בה כדי לוודא שהכל מאוית כראוי. בדרך זו עלול הוא לומר תוך כדי מלאכתו דברים שאינם מדויקים במאה אחוז כלשון המגילה.
"כותבה" - עוסק בכתיבת המגילה בשעת הקריאה.
בכל המקרים הללו: "אם כיוון ליבו - יצא" - אם הייתה לו כוונה לצאת ידי חובת המצווה בשעה שקרא את הדברים כהלכתם, יצא ידי חובתו. "ואם לאו - לא יצא" - אם לא הייתה לו כוונה כזו, אלא כל מגמתו הייתה לדרוש, לוודא את דיוק האיות או להתרכז בכתיבה בלבד, ואין הוא מעוניין לצאת ידי חובת המצווה, לא יצא. נמצא שבכל הפעולות הללו נדרשת כוונה מפורשת לצאת ידי חובה.
יש לציין כי במקרה של "כותבה" אין הכוונה שהוא קורא מתוך המגילה שהוא כותב עתה, שכן חובה לקרוא ממגילה שלמה. אלא מונחת לפניו מגילה שלמה, והוא קורא בה בשעה שהוא כותב מגילה חדשה. וגם כאן, אם כיוון ליבו לצאת - קיים את המצווה.
חומרי הכתיבה של המגילה:
"הייתה כתובה בסם ובסקרא ובקומוס ובקנקנתום, על הנייר ועל הדפתרא - לא יצא" - כלומר, נכתבה בחומר שאינו הדיו הרגילה:
סם, סקרא, קומוס וקנקנתום - מרכיבי כתיבה אחרים. קנקנתום הוא חומר הקרוי ויטריול, גופרת נחושת, וכן שאר סוגי חומרים שאפשר לכתוב בהם, אך אין הם מוגדרים כדיו על פי ההלכה.
על הנייר - נייר המיוצר מעשבים וכדומה.
ועל הדפתרא - קלף שאינו מוגמר.
בכל אחד מן החומרים הללו - לא יצא ידי חובת המצווה.
אימתי יוצא ידי חובה? "עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו":
"אשורית" - שתיכתב בכתב האשורי, הוא הכתב שבו נכתבים ספרי התורה שלנו.
"על הספר" - שתיכתב על הקלף הראוי.
"ובדיו" - באותה דיו שבה נכתבים ספרי תורה, שכן דיו זו קבועה וניכרת על הקלף.
שאלת התוספות - כתב אשורית מול קריאה בלעז:
במשנה הקודמת למדנו שהקורא את המגילה בשפה אחרת למי שמדבר באותה שפה - יצא ידי חובתו. ואם המגילה צריכה להיכתב בכתב אשורית, כיצד ניתן לצאת ידי חובה בשפה אחרת?
מבארים התוספות שאכן המגילה כתובה בשפה האחרת, אך האותיות שבהן היא נכתבת הן אותיות אשוריות. כלומר, משתמשים באותיות עבריות כדי לאיית מילה לועזית, ובאופן זה נכתבת המגילה בשפה אחרת.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי הקורא סירוגין או מתנמנם יצא ידי חובתו; כי הדורש, המגיה והכותב יוצאים ידי חובה רק אם כיוונו ליבם לצאת; וכי המגילה פסולה אם נכתבה בסם, בסקרא, בקומוס ובקנקנתום, על הנייר או על הדפתרא, ואינה כשרה עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו - ואף הקריאה בלעז נעשית באותיות אשוריות.