מגילה, פרק א', משנה ח'. אנו ממשיכים בסדרת ה'אין בין' - החילוקים בין תחומים שונים בהלכה. משנתנו עוסקת בחילוק שבין ספרים לתפילין ומזוזות.
לשון המשנה:
"אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון, ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית"
ספרים - הכתבים, כלומר תורה, נביאים וכתובים, התנ"ך כולו. אלו נכתבים בכל לשון, בין בכתב של אומה אחרת ובין בלשונה.
תפילין ומזוזות - אינן נכתבות אלא בכתב אשורית, הוא הכתב שבו נכתבים ספרי התורה שבידינו.
דעת רבן שמעון בן גמליאל:
"אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית" - אף בספרים קיימת הגבלה: לא התירו לכתבם בשפה זרה, ויוונית בלבד הותרה. יסוד הדבר בפסוק "יפת אלוקים ליפת וישכון באהלי שם" - יוון יוצאת מיפת, ונח בירכו שישכון באוהלי שם, הם ישראל היוצאים משם.
להלכה:
הגמרא קובעת שההלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אולם הרמב"ם כותב שאותה יוונית טהורה ומקורית אבדה מאיתנו ואין היא מצויה עוד בידינו, ולפיכך אין כותבים ספרים אלא באשורית - בכתב ובלשון שבידינו לספרי תורה.