לפנינו משנה ז' בפרק א' של מסכת מגילה. משנה זו מלמדת אותנו שלוש הבחנות בין תחומים שונים בענייני טומאה: בין זב שראה שתי ראיות לזב שראה שלוש, בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, ובין הנטהר מתוך הסגר לנטהר מתוך החלט.
דין הזב:
זב הוא זכר שיצאה ממנו זיבה שאינה שכבת זרע, אלא צורה אחרת של הפרשה. דינו משתנה בהתאם למספר הראיות:
ראייה אחת - מעמדו כמי שראה קרי: טובל במקווה ונטהר באותו הלילה.
שתי ראיות - טמא, ונדרש לשבעה ימים נקיים שבהם אין לו זיבה, ורק לאחריהם הוא נטהר.
שלוש ראיות - נדרש לשבעה ימים נקיים, ובנוסף עליו להביא קרבן בתום שבעת הימים הנקיים.
ועל כך אומרת המשנה: "אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלוש אלא קרבן" - ההבחנה היחידה היא שהרואה שלוש ראיות חייב בקרבן, והרואה שתיים פטור ממנו. אך בשאר הדינים שניהם שווים: שניהם באותה דרגת טומאה, ושניהם טעונים שבעה ימים נקיים כדי להיטהר.
מצורע מוסגר ומצורע מוחלט:
ההלכה הבאה עוסקת במצורע, כלומר במי שהופיע בעורו סימן של צרעת, כגון כתם לבן (וכמובן שאין זו הצרעת המוכרת לנו כיום). אם אין בנגע סימני טומאה - כגון שתי שערות לבנות, או מחיה, שהיא בשר בריא באמצע הנגע - שולח אותו הכהן להסגר בביתו שבעה ימים. בתום אותם שבעה ימים חוזר הכהן ובודק אם נראה בו סימן טומאה. אם נראה בו סימן טומאה, נעשה מצורע מוחלט, כלומר מצורע ודאי. ומכל מקום, שניהם טמאים.
אומרת המשנה: "אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה" - אין הבדל בין מצורע שהוסגר לשבעה ימים כדי לברר אם יש בו סימן טומאה, לבין מצורע ודאי שנראה בו סימן טומאה, אלא בשתי הלכות אלו, המוטלות על המצורע המוחלט בלבד:
פריעה - התורה אומרת במצורע המוחלט שראשו יהיה פרוע, כלומר אינו רשאי לגזוז את שערו אלא עליו להותירו פרוע.
פרימה - שבגדיו יהיו פרומים, כלומר קרועים.
טהור מתוך הסגר וטהור מתוך החלט:
ההלכה השלישית עוסקת אף היא בהבדל שבין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, אך לא בהנהגתם בעת היותם מצורעים, אלא בשעה שהם מסיימים את טומאתם ונעשים טהורים. וכלשון המשנה: "אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וציפורים" - אין הבדל בין הנטהר לאחר שהיה מצורע מוסגר לבין הנטהר לאחר שהיה מצורע מוחלט, אלא בשני דברים אלו:
תגלחת - חובת גילוח כל שיער הגוף, המוטלת על מי שנטהר מהחלט.
ציפורים - הבאת שתי הציפורים המתוארות בפרשת מצורע: אחת מהן נשחטת, והשנייה נטבלת במים המכילים את דם חברתה ומשולחת.
כל התהליך הזה נוגע אך ורק למי שנטהר מתוך החלט, ולא למי שנטהר מתוך הסגר.
ראוי לציין כי קיימים הבדלים נוספים בין השניים: אף הקרבנות המובאים בשלב מאוחר יותר מוטלים על המצורע המוחלט בלבד ולא על המוסגר. אלא שהמשנה שלנו אינה נכנסת לאותם קרבנות מאוחרים, שכן היא עוסקת רק בדברים המתרחשים בעת שהמצורע נעשה טהור בתחילה, ולא בדברים הבאים לאחר מכן.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלוש הבחנות בענייני טומאה: בין זב שראה שתי ראיות לרואה שלוש, שכל ההבדל ביניהם הוא בחיוב הקרבן בלבד; בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט, שכל ההבדל ביניהם הוא בפריעה ובפרימה; ובין הנטהר מתוך הסגר לנטהר מתוך החלט, שכל ההבדל ביניהם הוא בתגלחת ובציפורים.