מגילה, פרק א', משנה ג'. במשניות הקודמות עמדנו על ההבדל שבין הכפרים לבין הכרכים והערים הגדולות. כעת מבקשת המשנה להגדיר: "איזו היא עיר גדולה?" - מהו המקום הנחשב עיר, ואינו נידון ככפר שבו הקדימו את קריאת המגילה ליום שלפני הארבעה עשר בשעת הצורך.
הגדרת העיר הגדולה:
אומרת המשנה: "כל שיש בה עשרה בטלנים" - כל מקום שיש בו עשרה אנשים שאין להם עיסוק אחר מלבד לשבת בבית הכנסת ולהיות מצויים שם, כדי שיהיה מניין קבוע בכל עת. מקום כזה נחשב כרך גדול. "פחות מכאן הרי זה כפר" - פחות ממספר זה, דינו ככפר, ולפיכך קוראים בו את המגילה ביום שני או ביום חמישי שלפני הזמן.
"באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין":
בעניינים אלו, עניני קריאת המגילה, אמרו חכמים שמקדימים את הקריאה ואין מאחרים אותה, שכן הפסוק אומר "ולא יעבור" - אין לקרוא את המגילה לאחר החמישה עשר, ולפיכך איחור אינו אפשרות כלל. אך לעומת זאת ישנם עניינים שאותם דוחים למועד מאוחר יותר, ואין מקדימים אותם:
"זמן עצי כהנים" - רמז למה שלמדנו במסכת סנהדרין, שהיו משפחות מסוימות שהיו מביאות עצים לשריפה על גבי המזבח, והם נקראים 'עצי הכהנים והעם'. הבאתם הייתה בימים קבועים, ויחד עמה היו מביאים אף קרבנות נוספים.
תשעה באב.
חגיגה - אם יום טוב חל בשבת, אי אפשר להביא את קרבן החגיגה שהיו מביאים בדרך כלל. בשבת אין להביאו כלל, וביום טוב אפשר להביאו לפי רוב הדעות.
הקהל - מעמד הקהל, שהיה מתקיים בסוכות שלאחר שנת השמיטה, ובו היה המלך קורא בתורה לכל האומה.
בכל אותם זמנים, אם חלו בשבת, מאחרין ולא מקדימין - דוחים את קיומם למועד מאוחר יותר ואין מקדימים אותם.
טעמי הדחייה:
הגמרא מבארת כי הטעם הכללי שאין מקדימים דברים אלו הוא משום שזמן חיובם עדיין לא הגיע. ובפרטות:
תשעה באב: אין מקדימים אותו, שכן דבר הקשור לעונש אין מבקשים להקדימו יותר מן ההכרח.
קרבן חגיגה: אינו דוחה שבת, משום שאפשר להביאו בכל אחד משבעת ימי הפסח או הסוכות.
הקהל: נדחה מפני השבת, משום שיש להביא את כולם, ואף כל אחד מביא את ילדיו הקטנים ביותר, ואי אפשר לשאתם בשבת. הירושלמי מוסיף טעם נוסף: היו צריכים לבנות דוכן גדול בעזרה שעליו יעמוד המלך, ואי אפשר לבנותו בשבת. ואף להקדימו אי אפשר, שכן עשייתו לפני השבת או לפני יום טוב הייתה גורמת לצפיפות יתרה במקום, ולפיכך דחו זאת.
דין הימים שהקדימו בהם את הקריאה:
ממשיכה המשנה: "אף על פי שאמרו מקדימין ולא מאחרין - מותרין בהספד ובתעניות". אף שאמרנו שקוראים את המגילה מוקדם יותר בשעת הצורך, אותם ימים - האחד עשר, השנים עשר או השלושה עשר - מותרים בהספד ובתענית, אף שבפורים עצמו אין הדבר אפשרי. וזאת משום שאין אלו ימי פורים ממש, וההקדמה נעשתה לצורך הקריאה בלבד.
מתנות לאביונים: אף מצווה זו, שמקיימים אותה בפורים, מותר לקיימה מוקדם יותר, באחד מאותם ימים.
משלוח מנות: מתנות איש לרעהו נעשות דווקא בשעת הסעודה, בסעודת פורים החגיגית, ולפיכך יש לקיימן בזמנן הראוי.
דעת רבי יהודה:
אמר רבי יהודה: "אימתי?" - מתי התירו חכמים לכפרים הקטנים להקדים ולקרוא באחד עשר, בשנים עשר או בשלושה עשר? "בזמן שנכנסין בשני ובחמישי" - כאשר מנהגם של אותם כפרים לבוא אל הערים הגדולות בימי שני וחמישי. "ומקום שאין נכנסין לא בשני ולא בחמישי - אין קורין אותה אלא בזמנה" - אך במקום שאין מנהגם להיכנס לערים הגדולות בימי שני וחמישי, אין קוראים את המגילה אלא בזמנה הראוי, בארבעה עשר באדר, ולא במועד אחר.