מגילה, פרק ג', משנה ב'. במשנה הראשונה במסכת למדנו כי המגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלושה עשר, בארבעה עשר או בחמישה עשר באדר. משנתנו באה לבאר כיצד הדבר מתקיים למעשה, ולפרט את חלוקת הימים לפי היום שבו חל ארבעה עשר באדר.
יסוד 'יום הכניסה':
אנשי הכפרים היו נכנסים לערים הגדולות בימי שני וחמישי, שכן באותם ימים היו בתי הדין מתכנסים. מאחר שאין הם בקיאים לקרוא את המגילה בעצמם ונזקקים למי שיקרא לפניהם, הקלו עליהם חכמים ואפשרו להם לקרוא את המגילה בימים שבהם הם באים ממילא אל העיר - הוא 'יום הכניסה'.
סדר הימים במשנה:
"חל להיות יום ארבעה עשר בשני" - ארבעה עשר עצמו הוא יום הכניסה, ולפיכך "כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום", ואילו "מוקפות חומה למחר" - בחמישה עשר, שהוא יום שלישי.
"חל להיות בשלישי או ברביעי" - "כפרים מקדימין ליום הכניסה": אם חל ארבעה עשר בשלישי, קוראים הכפרים בשלושה עשר; ואם חל ברביעי, קוראים בשנים עשר. "ועיירות גדולות קורין בו ביום" - בשלישי או ברביעי, "ומוקפות חומה למחר" - בחמישה עשר.
"חל להיות בחמישי" - אף זהו יום הכניסה, ולכן "כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום" - בארבעה עשר, "ומוקפות חומה למחר" - בחמישה עשר, שהוא יום שישי.
שתי הגבלות בסוף השבוע:
אין קוראים את המגילה בשבת, גזירה שמא ישאנה אדם אל הבקי כדי שיקרא לפניו ויבוא לידי טלטול ברשות הרבים בשבת. כמו כן אין דוחים את הקריאה אל מעבר לחמישה עשר, שכן למדו חז"ל מפסוק במגילה שאין להעביר את זמנה, וחמישה עשר הוא היום האחרון לקריאה.
"חל להיות ערב שבת" - "כפרים מקדימין ליום הכניסה", ליום חמישי שהוא שלושה עשר, "ועיירות גדולות ומוקפות חומה קורין בו ביום": הערים הגדולות קוראות ביום שישי, ארבעה עשר, וגם המוקפות חומה - שזמנן הרגיל בחמישה עשר - קוראות בארבעה עשר, שהרי חמישה עשר חל בשבת ואין קוראים בה, ואף אי אפשר לאחר ליום ראשון שהוא שישה עשר.
חל ארבעה עשר בשבת - אין קוראים ביום פורים עצמו, ולכן גם הכפרים וגם העיירות הגדולות מקדימים ליום הכניסה, ליום חמישי שהוא שנים עשר. אף שהערים הגדולות היו יכולות לקרוא ביום שישי, מאחר שהכפרים מקדימים והקריאה נדחית ממילא מן השבת - קוראות אף הן עמהם ביום חמישי. והמוקפות חומה קוראות למחרת השבת, ביום ראשון, שהוא חמישה עשר - הוא זמנן הרגיל.
חל ארבעה עשר באחד בשבת - הכפרים מקדימים ליום הכניסה שלפניו, ליום חמישי, שהוא אחד עשר באדר. זהו המקרה שבו בא לידי שימוש יום אחד עשר. הכרכים הגדולים קוראים בו ביום, ביום ראשון שהוא ארבעה עשר, והמוקפות חומה קוראות למחרת, ביום שני שהוא חמישה עשר.
לסיכום: במשנה זו נתבאר כיצד משתרעים ימי קריאת המגילה מאחד עשר ועד חמישה עשר באדר: הכפרים מקדימים ליום הכניסה (שני או חמישי), העיירות הגדולות קוראות בארבעה עשר, והמוקפות חומה בחמישה עשר. כאשר חל ארבעה עשר בערב שבת או בשבת, משתנה הסדר מחמת הגזירה שאין קוראים בשבת ומחמת הכלל שאין מאחרים את הקריאה לאחר חמישה עשר.