מכות, פרק שני, משנה ה'. המשנה ממשיכה לדון בטיבן של שש ערי המקלט ובדרכי הגישה אליהן.
"ומכוונות להם דרכים מזו לזו":
דרכים ישרות היו מתוקנות ומוכנות, והן מובילות אל ערי המקלט. מקור הדבר בפסוק, "שנאמר: תכין לך הדרך ושלשת וגומר" - "תכין לך הדרך", שעל האדם להכין לעצמו את הדרך; "ושלשת", שעליו לחלק לשלושה חלקים, ועוד נעמוד על משמעות הדבר. והפסוק ממשיך: "ושלשת את גבול ארצך אשר ינחילך ה' אלוקיך, והיה לנוס שמה כל רוצח" - לחלק את גבולות הארץ שה' נותן בנחלה, כדי שיוכל כל רוצח לנוס אל ערי המקלט.
הגמרא מביאה ברייתא, שבהצטלבויות הדרכים היו כותבים את המילה "מקלט" ומציבים אותה על שלט, להורות באיזה משני הכיוונים שבהצטלבות יש לפנות כדי להגיע לעיר המקלט.
בארץ ישראל כיום נקראים המרחבים המוגנים שבבניינים 'מקלט', ובבנייני הדירות מוצבים שלטים המכוונים אליהם - דבר המזכיר הלכה זו, אף שאין לדעת אם יש בכך צעד מעשי בלבד או רמז וקשר להלכה זו.
"ומוסרין להן שני תלמידי חכמים":
בית הדין של העיר שבה בוצע הרצח היה מלווה את הרוצח בדרכו לעיר המקלט בשני תלמידי חכמים, "שמא יהרגנו בדרך" - שמא יבקש גואל הדם, קרובו של הנרצח, להורגו בדרך. "וידברו אליו" - שני תלמידי החכמים ידברו על לבו של הקרוב וישכנעוהו שלא יקום נקמה ברוצח.
דעת רבי מאיר:
רבי מאיר אומר: "אף הוא מדבר על ידי עצמו" - אף הרוצח עצמו יכול וצריך לדבר לטובת עצמו. בהבנת דבריו תלויות שתי גרסאות:
"אף הוא מדבר על ידי עצמו": לפי גרסה זו אין רבי מאיר חולק על תנא קמא במסירת שני תלמידי חכמים, אלא מוסיף שגם הרוצח עצמו רשאי לדבר.
"הוא מדבר על ידי עצמו": לפי גרסה זו נראה שרבי מאיר חולק, ולדעתו במקום שני תלמידי חכמים - הרוצח עצמו הוא שצריך לדבר.
בכל אופן, רבי מאיר לומד רעיון זה מלשון הפסוק: "וזה דבר הרוצח" - דיבורו של הרוצח.
הגמרא מביאה ברייתא שבה משיבים חכמים לרבי מאיר רעיון מעניין ביותר: "הרבה שליחות עושה" - רב כוחה של השליחות. לעיתים אין האדם המדבר לטובת עצמו מצליח להשיג את מבוקשו, ואילו מי שמדבר בשמו יכול להשיג יותר.