קינים, פרק ב, משנה ג. הפרק הזה לוקח את הכללים שנקבעו בפרק הראשון ומותח אותם למקרים מסובכים יותר ויותר של עופות הפורחים מקן אחת לחברתה. משנתנו מציגה את המקרה הרחב מכולם: שבע נשים, שבע קינים סתומות העומדות בשורה, ועוף אחד שעובר את כל השורה וחוזר בה.
שבע הקינים
"לזו אחת": לאשה הראשונה קן אחת סתומה. "לזו שתים": לשנייה שתי קינים סתומות. "לזו שלש": לשלישית שלוש. "לזו ארבע": לרביעית ארבע. "לזו חמש, לזו שש, ולזו שבע": לחמישית חמש, לשישית שש, ולשביעית שבע. כולן קינין סתומות, כלומר קינים שלא נקבע בהן איזה עוף לחטאת ואיזה לעולה.
אם נסכם את הכול יש כאן עשרים ושמונה קינים, חמישים ושישה עופות, וכל אחד מהם נראה בדיוק כמו חברו. שבע הקינים עומדות בשורה, כל אחת קן נפרדת של בעלים נפרדים. ועכשיו נראה מה קורה.
המעוף לאורך השורה וחזרה
"פרח מן הראשונה לשניה": עוף פרח מן הקן הראשונה לשנייה. "לשלישית": ומן השנייה לשלישית. "לרביעית": ומן השלישית לרביעית. "לחמישית": ומן הרביעית לחמישית. "לששית": ומן החמישית לשישית. "לשביעית": ומן השישית לשביעית. "חזר": ואחר כך חזרו הפריחות במורד השורה, מן השביעית לשישית, מן השישית לחמישית, מן החמישית לרביעית, מן הרביעית לשלישית, מן השלישית לשנייה, ומן השנייה בחזרה לראשונה.
"פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו". בדרך הלוך, כל פריחה בודדת פוסלת עוף אחד בקן שממנה יצא העוף ועוף אחד בקן שאליה הגיע, בדיוק כפי ששנינו במשנה הפותחת של המסכת. ובדרך חזור אותו דבר קורה שוב: עוף אחד נפסל במקום שממנו יצא ועוף אחד במקום שאליו בא. אין הבדל בין ההליכה לחזירה. כל פריחה מקן לקן מפעילה את הכלל של משנה א, שעוף העובר בין קן לקן פוסל אחד כאן ואחד כאן.
חישוב הנשאר אחרי המעוף הראשון הלוך וחזור
"הראשונה והשניה אין להם כלום". הראשונה והשנייה נשארו בלי שום דבר שאפשר להקריב. בין היוצאות ובין הנכנסות, כל המנין שלהן נאכל.
"השלישית יש לה אחת": בשלישית נשארה קן אחת הראויה להקרבה. "הרביעית יש לה שתים": ברביעית שתיים. "החמישית יש לה שלש": בחמישית שלוש. "הששית יש לה ארבע": בשישית ארבע. "השביעית יש לה שש": בשביעית נשארו שש.
מעוף שני הלוך וחזור
"פרח וחזר": שוב פרח עוף לאורך השורה וחזר בה. הואיל ובראשונה ובשנייה אין עוד דבר הראוי להקרבה, המעוף הזה מתנהל בין הקינים שמן השלישית ועד השביעית.
"פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו". אותו דין ממש. בהליכה כל פריחה פוסלת עוף אחד בקן שנעזבה ואחד בקן שנכנס אליה. בחזירה כך הוא. כל מעבר, לכל כיוון, מפעיל את העיקרון של משנה א.
והחשבון: "השלישית והרביעית אין להם כלום", השלישית והרביעית נשארו עכשיו בלי שום דבר שאפשר להקריב. "החמישית יש לה אחת": בחמישית קן אחת. "הששית יש לה שתים": בשישית שתיים. "השביעית יש לה חמש": בשביעית חמש.
מעוף שלישי הלוך וחזור
עכשיו רק החמישית, השישית והשביעית מחזיקות עוד דבר הראוי להקרבה, ואילו ארבע הראשונות התרוקנו. "פרח וחזר פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזירתו": פרח עוף לאורך השורה בפעם השלישית וחזר, ושוב כל פריחה בכל כיוון פוסלת עוף אחד בקן שממנה יצא ואחד בקן שאליה בא. עופות רבים מאוד נושרים.
"החמישית והששית אין להם כלום". החמישית והשישית נשארו בלי שום דבר. "השביעית יש לה ארבע": בשביעית נשארו ארבע קינים. השביעית מצבה טוב משל האחרות מפני שהיא עומדת בסוף השורה: היא סופגת רק פריחה אחת נכנסת ומשלחת רק פריחה אחת יוצאת בכל מעוף, ולכן רק שני עופות שלה נפסלים בכל פעם, בעוד שהקינים שבאמצע נפגעות משני הצדדים.
דעה חולקת
"ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום". יש אומרים שבסבב השלישי הזה השביעית לא הפסידה מאומה, וחמש קינים עדיין ראויות להקרבה ממנה כמו קודם.
כדאי להבין את סברת הדעה הזאת. עוף נפסל בפריחתו מן הקן שלו רק משום שיש קן אחרת עומדת בסמוך, קן שממנה עלול העוף הזה להוקרב עכשיו, ואז אנו עלולים להגיע למצב שהחטאת והעולה של בעלים אחד אינן מוקרבות יחד כפי שהן צריכות. אבל בשעת סדרת הפריחות השלישית הזאת אין שוב שום קן אחרת שנשאר בה דבר הראוי להקרבה. וכיוון שאין לעוף לאן להגיע באופן מועיל, עוף היוצא מן השביעית אינו גורם הפסד, והשביעית עומדת בשלמותה.
ההסתייגות המכרעת
"ואם פרח מבין המתות לכולם, הרי כולם ימותו". כל מה שתואר עד כה מניח שהעופות הפורחים באו מקינים שעופותיהן עדיין ראויים להקרבה. זה המסגרת שבה פועל הכלל: עוף כשר עובר מקן לקן, ואחד נפסל בכל צד.
אבל אם העוף שהגיע בא מתוך חבורה שעופותיה מתות, כל העופות שבכל הקינים ימותו. אין אנו יכולים לסבול אפילו עוף אחד שדינו למות המעורב בין האחרים, שהרי כל עוף שנרצה להקריב עשוי להיות אותו עוף עצמו. זה ספק אמיתי, וכיוון שהעוף הזה עבר בכל שורת השבע, אין שום דרך לומר היכן הוא נמצא עכשיו. הוא יכול להיות כל עוף בכל אחת מן הקינים. וכדי להיות בטוחים שלא יוקרב פסול על המזבח, כל הקינים כולן ימותו.