קינים, פרק ב, משנה ב. במשנה הקודמת נקבע הכלל: עוף סתום (שלא נתקדש) שפרח מקן אחת ונכנס לקן אחרת, פוסל אחד מכאן ואחד מכאן. משנתנו לוקחת את הכלל המופשט הזה ומפעילה אותו במעשה מוחשי, ועוקבת בדיוק אחר מספר העופות שנשארים כשרים בכל שלב, בשעה שהעוף פורח הלוך ושוב.
המעשה
כדי להמחיש את הדין שואלת המשנה "כיצד", באיזה מצב מדובר? ותשובתה "שתי נשים", שתי נשים שבאו בקרבנותיהן, ובלשון המשנה "לזו שתי קינים", לזו קן וקן, "ולזו שתי קינים", ולזו שתי קינים אף היא. נמצא שכל אשה עומדת עם ארבעה עופות חיים המחכים להקרבה, ובאף אחת מקבוצות הארבעה לא הוכרע עדיין איזה עוף יהיה חטאת ואיזה עולה.
הפריחה הראשונה
ממשיכה המשנה: "פרח מזו לזו", אחד העופות עוזב את קבוצתה של האשה הראשונה ומתיישב בין עופותיה של השניה, ולפיכך "פוסל אחד בהליכתו", הליכתו עולה לו עוף אחד מכאן ועוף אחד מכאן. נמנה את העופות: השניה אוחזת כעת חמישה, והראשונה שלושה בלבד. מבין החמישה יש עוף אחד שאינו ראוי להקרבה כלל, ונשארו ארבעה ראויים. ומבין השלושה נפסל אף הוא אחד, ונשארו שניים בלבד ראויים.
הפריחה בחזרה
"חזר, פוסל אחד בחזירתו." עכשיו פורח עוף מן הקן השניה חזרה לראשונה, וכל קבוצה אוחזת שוב ארבעה עופות. פריחה שניה זו פוסלת עוף אחד נוסף בכל קבוצה, שני הפסדים נוספים בסך הכל. לפני החזרה נפסל עוף אחד בקבוצה השניה ואחד בראשונה, ועכשיו נפסל בכל אחת מהן עוף שני. התוצאה: מארבעת העופות שבקבוצה השניה שניים פסולים ושניים ראויים להקרבה, ומארבעת העופות שבקבוצה הראשונה שניים פסולים ושניים ראויים. נמצא שכל אשה נשארת עם שני עופות כשרים בדיוק, ומביאה אותם אחד חטאת ואחד עולה. מחצית ממה שהביאה כל אשה אבדה.
מדוע אין עוד הפסד
"פרח וחזר, פרח וחזר, לא הפסיד כלום." מכאן ואילך יכול העוף לפרוח ולחזור, ולפרוח ולחזור שוב, כמה פעמים שיהיה, ואין בכך הפסד נוסף. והטעם: "שאפילו הן מעורבות, אין פחות משתים". אפילו היו כל הקינים של שתי הנשים נשפכות יחד לתערובת אחת, עדיין שתי קינים היו ראויות להקרבה. וזה נלמד מן הכלל שלמדנו למעלה, שכשמתערבות קינים שוות במספרן, מחציתן נשארת כשרה. וכאן ארבע קינים בסך הכל, ולכן שתי קינים עדיין אפשר להביא: לוקחים ארבעה עופות כלשהם מן התערובת, שניים לחטאת ושניים לעולה. וכיון שמינימום זה מובטח בכל אופן, עד כמה שיתערבו העופות, אין הפריחות הנוספות הלוך ושוב יכולות להפסיד לנשים כלום נוסף.