קינים, פרק ב, משנה א. הפרק הראשון עסק ברובו בקינים שנתערבו זו בזו, ובשאלה אילו קרבנות עדיין אפשר להקריב. הפרק השני נפתח במעקב אחר עוף בודד: מה הדין כאשר אחד משני העופות של קן חובה נעלם, מת, או פרח לתוך קבוצת עופות אחרת לגמרי.
תזכורת: קן סתומה
מי שחייב קרבן של שני עופות, האחד מהם צריך להיות חטאת והשני עולה. אף על פי כן, בשעה שהוא מפריש אותם אין עליו חובה לקבוע מי מהם לכאן ומי מהם לכאן. הקביעה הזאת יכולה להישאר בידי הכהן בשעת העבודה. העוף שהכהן קובע אותו לחטאת הוא החטאת, ובן זוגו נעשה ממילא עולה; ואם קבע אחד מהם לעולה, השני נעשה באותו מעשה עצמו חטאת.
כל עוד לא נעשתה הקביעה הזאת, שני העופות קרויים "קן סתומה", כלומר קן שאינה מפורשת. כבר יש בהם קדושת קרבן, אך עדיין אין בהם זהות מסוימת של חטאת או של עולה. משנתנו שואלת מה עולה בגורלה של קן כזאת כשאחד משני עופותיה אינו עוד בנמצא להקרבה.
שלושת מקרי האובדן
המקרה הראשון במשנה: קן סתומה, ומשני עופותיה "שפרח ממנה גוזל לאויר", גוזל אחד פרח לו לאוויר העולם. הוא נמלט, ואין דרך להשיבו.
המקרה השני: "או שפרח לבין המתות". הגוזל פרח לתוך קבוצת עופות שכולם דינם למיתה. כאן אנו חוזרים למשנה השנייה שבפרק הראשון, שם ראינו שאם עוף חטאת נתערב בין עופות עולה, כל התערובת הולכת למיתה, שהרי אי אפשר עוד לזהות, ואין להעלות אף אחד מהם על גבי המזבח. הגוזל שפרח מצטרף עכשיו בדיוק לקבוצה אבודה כזאת. שוב לא ניתן להבחין בו, ולפיכך הוא שותף לגורלם ולעולם לא יבוא לקרבן.
"או שמת אחד מהן", כלומר לא פרח שום עוף, אלא שאחד משניהם פשוט מת.
בשלושת המקרים התוצאה שווה בנקודה אחת: אחד משני עופות הקן הסתומה אבד לתמיד ולא יוקרב על המזבח. השאלה היא מה דינו של בן זוגו שנשאר.
הדין: יקח לו בן זוג שני
המשנה משיבה: "יקח זוג שני", הוא קונה בן זוג לעוף הנותר. אין הבעלים חייב להפריש קן חדשה מתחילתה. אבדן העוף הראשון אינו גורר אחריו את העוף שנשאר; הנותר עומד בקדושתו וכשר להקרבה. הבעלים מביא עוף נוסף אחד שיצטרף אליו, ושניהם יחד חוזרים ומהווים קן סתומה שלמה לחובתו.
כשהגוזל פורח לבין עופות העומדים להקרבה
עד כאן עסקנו בעוף שאבד מאיתנו לגמרי. עכשיו פונה המשנה לעוף שכלל לא אבד, אלא שפרח לתוך קבוצה של עופות סתומים אחרים שאף הם עומדים ליקרב: "פרח לבין הקרֵבות". העוף עומד לפנינו ממש, אלא שאין אנו יכולים עוד להבחין בינו לבין העופות שאליהם הצטרף.
ההלכה היא: "פסול ופוסל אחד כנגדו". העוף שנכנס פסול בתוך הקבוצה שאליה נכנס, והוא גם פוסל עוף אחד כנגדו בקבוצה שממנה יצא.
ומדוע כך? נתבונן במצב. מן הקן המקורית פרח רק עוף אחד, ועוף אחד נשאר בידי הבעלים. אם יקריב עכשיו את העוף שבידו לחטאת, הרי באותו מעשה עצמו נעשה העוף שפרח עולה. ואם יקריב את שבידו לעולה, נעשה העוף שפרח חטאת. אלא שהעוף שפרח אינו ניכר עוד בין שאר העופות שבקבוצה השנייה, ואין לנו דרך לדעת איזה עוף שם קיבל איזו זהות, ולפיכך אי אפשר להמשיך ולהקריב את קרבנות אותה קבוצה בבירור. הכול תלוי שם במה שיעשה בעוף שנשאר ברשותו.
הפתרון הוא לצמצם את הנזק. עוף אחד מן הקבוצה שאליה נכנס נחשב פסול ומופרש הצידה, וגם העוף שנשאר מן הקן המקורית, זה שכנגד העוף שפרח, נפסל. משיצאו שני אלה מן החשבון, שאר העופות שבקבוצה השנייה כשרים להקרבה.
המשנה מנסחת זאת ככלל: "שהגוזל הפורח פסול ופוסל כנגדו", הגוזל הפורח פסול בעצמו ופוסל את שכנגדו. בכל מקום שעוף של קן סתומה עובר מקבוצת עופות סתומים לחברתה, עוף אחד בכל קבוצה אבוד למזבח ונשאר בלא הקרבה, וכל השאר קרֵבים.
מילה על המסכת
ראוי לומר בפירוש שמסכת קינים היא מן המסכתות הקשות שבכל הש"ס. מאחורי כל אחד מן הדינים הללו עומד היקף עצום של פרטים טכניים שאין ביכולתנו לפורשם כאן. ואם דבר מה מכל זה אינו מתיישב על הדעת בפעם הראשונה, אין זה כישלונו של הלומד; זה טבעו של החומר.