לפנינו משנה ו' בפרק ד' של מסכת קידושין, העוסקת בדיני ייחוס: מעמדם של צאצאי חלל ושל צאצאי גר לעניין הכשרות להינשא לכהן. הכלל המרכזי העולה מן המשנה הוא שהייחוס בעניינים אלו נקבע אחר האב ולא אחר האם.
מיהו חלל:
חלל הוא תוצר של חיבור בין כהונה לישראל: אישה האסורה להינשא לכהן שנישאה לכהן, הבן הנולד מנישואין אלו הוא חלל.
"בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם":
בתו של חלל זכר פסולה להינשא לכהן, ופסלות זו נמשכת לעולם. בכל מקום שיש חלל זכר, בתו פסולה לכהונה; ואם נולד לאותו חלל בן, אף הוא חלל, ובתו פסולה אף היא, וכן הלאה בכל הדורות.
"ישראל שנשא חללה - בתו כשרה לכהונה":
אישה נעשית חללה בשני אופנים:
מחמת עצמה: אישה האסורה להינשא לכהן, כגון גרושה, שנישאה לכהן - נעשית חללה.
מחמת אביה: בתו של חלל - חללה היא.
בכל אחד מסוגי החללות הללו, אם נשא אותה ישראל רגיל, בתו כשרה לכהונה ואינה חללה, וכן הבן אינו חלל. שכן החללות אינה הולכת אחר האם אלא אחר האב: אם האב חלל - בנו ובתו חללים; ואם האב ישראל - הצאצאים כשרים, אף שהאם חללה.
"חלל שנשא בת ישראל - בתו פסולה לכהונה":
המשנה חוזרת ומדגישה את הצד השני של הכלל: חלל שנשא בת ישראל, אף שהם מותרים זה לזה, המעמד נמשך הלאה אל צאצאיו - בתו פסולה לכהונה ונחשבת חללה, שהרי הולכים אחר הזכר.
דעת רבי יהודה בדין הגר:
רבי יהודה מוסיף כי כשם שבדין החלל הולכים אחר הזכר, כך גם בדין הגר, שהרי גיורת אינה יכולה להינשא לכהן. וזו לשונו: "בת גר זכר כבת חלל זכר" - בתו של גר זכר ממשיכה את ייחוס אביה. כשם שאצל חלל זכר ילדיו חלל או חללה, כך בתו של גר זכר עומדת במעמד של גיורת ואינה מותרת להינשא לכהן.
ובמקרה ההפוך, בדיוק כדין החלל: גיורת שנישאה לישראל רגיל, בתה אינה נחשבת עוד גיורת לדעת רבי יהודה, שכן אביה ישראל, והייחוס אינו הולך אחר האם. הבת מותרת להינשא לכהן, כשם שבתה של חללה שנישאה לישראל מותרת לכהן.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בדיני חללות וגרות הולכים אחר האב: בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם, וכן בנו של חלל חלל ובתו פסולה בכל הדורות; ואילו ישראל שנשא חללה - בתו כשרה לכהונה. רבי יהודה משווה לכך את דין הגר: בת גר זכר כבת חלל זכר ופסולה לכהן, ואילו בתה של גיורת שנישאה לישראל כשרה לכהונה.