קידושין, פרק ד', משנה ה'. במשנה הקודמת למדנו כי משפחה שיצא עליה קול של פסול, כהן המבקש להתחתן לתוכה נדרש לבדוק שמונה מן האבות מצד האב. משנתנו באה לקבוע את גבולה של אותה בדיקה: "אין בודקין לו מן המזבח ולמעלה" - יש נקודות שבהגיע הבודק אליהן, שוב אין צורך להמשיך ולבדוק את הדורות שקדמו להן.
שלוש נקודות שבהן נפסקת הבדיקה:
"אין בודקין לו מן המזבח ולמעלה" - אם נמצא בתוך שלשלת האבות מי ששימש ככהן במקדש על גבי המזבח, אין צורך לבדוק מעבר לו. (יש לזכור כי מניין שמונה נאמר בכהן, ואילו בבת לוי או בת ישראל המניין גדול יותר.)
"ולא מן הדוכן ולמעלה" - כך גם בבת לוי: אם אחד האבות שירת כלוי במקדש ועמד ושר על הדוכן, על הבמה המוגבהת, אין צורך לבדוק אחר אמו או אחר מי מן הקודמים לו, שכן אנשים אלו כבר נבדקו בטרם הותר להם לשרת.
"ולא מן הסנהדרין ולמעלה" - הוא הדין אם אחד מן האבות שירת בסנהדרין, שכן ידוע לנו שכל האנשים שסביב הסנהדרין היו מיוחסים, ולא היה בהם פסול ייחוס כלשהו.
שוטרי הרבים וגבאי הצדקה:
מוסיפה המשנה: "וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים" - מי שהוברר כי אבותיו נמנו על השוטרים, אותם שאכפו את החוק מטעם בית הדין, וכן גבאי הצדקה שנתמנו. הגמרא מבארת שמדובר במיוחד בירושלים, ששוטריה לא נתמנו אלא אם כן היו ממשפחה מיוחסת. כל אלו "משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן" - הם יכולים להשיא את בנותיהם או את נכדותיהן לכהנים, ומשהגיע הבודק אל אותו אב, אין הוא צריך לבדוק עוד.
לגבי גבאי הצדקה מסבירה הגמרא כי הטעם אינו נעוץ דווקא בכך שלא היו ממנים אדם בלא לבדוק את ייחוסו ואת שלשלת משפחתו. הטעם הוא אחר: באותם זמנים נקבע סכום קצוב של צדקה שנדרש מכל אדם בקהילה, והגבאים היו נוטלים משכון עבור הצדקה, דבר שגרם לאנשים אי נוחות וכעס. לפיכך, אילו היו בייחוסו של הגבאי פגמים כלשהם, היה הדבר משמש תחמושת נגדו בידי אותם שמהם נדרש המשכון. מכאן שאם לא התעוררו בעיות, ניתן להניח שכל פסול היה כבר עולה לאור.
עדות בבית הדין ורישום בצבא המלך:
רבי יוסי אומר: כל מי שהיה חתום כעד בבית הדין בעיר ישנה הסמוכה לציפורי - אף הוא בכלל המיוחסים ומשיא לכהונה, שכן לא היו מניחים לאדם שאין ייחוסו מבורר לחתום כעד.
הרשומים בחיילות המלך: כל מי שנכתב בין חייליו של המלך. הגמרא מבארת שמדובר בחיילות צבאו של דוד המלך במלכותו, ולפיכך אין הדבר נוגע למעשה אלא בימי קדם. הטעם: לא היו כוללים בין אותם חיילים מי שאין לו ייחוס ברור, מפני שרצו שזכות אבותיהם תעמוד להם ותסייע להם במלחמה.
לסיכום: משנתנו קובעת את גבולות הבדיקה בייחוס - המזבח, הדוכן והסנהדרין - שבהגיע הבודק אליהם אין צורך להמשיך ולבדוק את הדורות שקדמו. כמו כן נמנו מי שאבותיהם היו משוטרי הרבים או גבאי צדקה, החתומים כעדים בבית הדין שבישנה, והרשומים בחיילות בית דוד: כולם משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן.