קידושין, פרק ד', משנה ד'. משנתנו דנה בכהן הבא לשאת אישה, שיצאה עליה שמועה או רינון שיש פסול כלשהו במשפחתה. במקרה כזה יש צורך לבדוק את הרקע המשפחתי, במידה מסוימת. אולם כל עוד לא הוציא איש דיבה על המשפחה, אין מקום לחשוש, ואנו מחזיקים אותם בחזקת כשרים.
לשון המשנה:
"הנושא אשה כהנת - צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות שהן שמונה" - כהן הבא לשאת אישה שהיא בת כהן, אף שמדובר בבת כהן, אם היה ערעור על בעיה אפשרית במשפחה, עליו לבדוק את ייחוסה: ארבע אמהות שברקע שלה, שהן למעשה שמונה. בסוף המשנה נראה מה הדין כשאין היא בת כהן.
מדוע בודקים דווקא את האמהות?
הגמרא מסבירה שאין צורך לבדוק אחר האבות, אלא אחר האמהות בלבד. הטעם לכך: כאשר גברים מריבים זה עם זה ומבקשים לומר דברים מכוערים זה על זה, הם מעלים את פסול היוחסין ומזכירים את הפגמים שבייחוסם - וממילא הדבר יוצא לאור. לעומת זאת, כאשר נשים מריבות זו עם זו, הן מאשימות זו את זו בבגידה בבעליהן, ואין פגם הייחוס יוצא לאור. משום כך יש הכרח לבדוק אחר האמהות.
ארבע האמהות שהן שמונה:
אמה של האישה, ואם אמה.
אם אבי אמה - אמו של אבי אמה, ואמה.
אם אביה - אמו של אביה, ואמה של אותה אם.
אם אבי אביה - אמו של אבי אביה, ואמה.
נמצא שאלו ארבע קבוצות, ובסך הכל שמונה אמהות.
לויה וישראלית:
אם אין הבחורה בת כהן, אלא היא מבית לוי או מבית ישראל, "מוסיפין עליהן עוד אחת". כלומר, בכל אחת מן הקבוצות מוסיפים דור נוסף: לדוגמה, לאחר אמה ואם אמה מוסיפים גם את אם אם אמה. תוספת זו נעשית בכל אחת מארבע הקבוצות, ונמצא שבסך הכל בודקים שתים עשרה אמהות במקום שמונה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי כהן הנושא אישה שיצא ערעור על ייחוס משפחתה, צריך לבדוק אחריה; שהבדיקה נעשית באמהות דווקא, משום שפגם הייחוס אינו יוצא לאור בריב שבין נשים; ושמניין הבדיקות הוא ארבע אמהות שהן שמונה בבת כהן, ואילו בלויה וישראלית מוסיפים דור נוסף בכל קבוצה - עד שתים עשרה.