קידושין, פרק ד', משנה ג'. במשנה הראשונה בפרק זה למדנו שגר, משוחרר (עבד ששוחרר), ממזר, נתין וספק ממזר - כולם מותרים לבוא זה בזה. משנתנו מרחיבה את הדין: אף אלו האסורים לבוא בקהל ישראל, כגון גר עמוני וגר מואבי, מותרים להינשא לממזרים, לשתוקי ולאסופי. חידוש הוא, שכן ניתן היה לחשוב שמאחר שאינם מותרים לבוא בקהל, אף אינם מותרים בממזרים שהם יהודים.
לשון המשנה:
"כל האסורים לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה" - כל מי שאסור לו להיכנס אל תוך כלל ישראל הרגיל, מותר לו להינשא לחברו שכמותו. "רבי יהודה אוסר".
שיטת רבי יהודה:
כפי שמבארת הגמרא, רבי יהודה אוסר באופן כללי על גר לשאת ממזרת. שורש הדבר בשאלת 'קהל גרים': הפסוק אומר "לא יבוא ממזר בקהל ה'", והשאלה היא האם ציבור הגרים נחשב אף הוא לקהל ה' ככל ישראל, או שמא הוא יחידה נפרדת. רבי יהודה סובר שהגרים נחשבים קהל ה', ולפיכך אין הממזר יכול לבוא בהם.
עם זאת, מודה רבי יהודה בגר עמוני ומואבי: אותו גר עצמו אסור לבוא בשאר עם ישראל, ולכן אינו נחשב קהל ה', וממזר מותר להינשא לו.
שיטת רבי אליעזר:
רבי אליעזר עוסק בדין ספק ממזר, ומחלק בין ודאי לספק:
"ודאן בודאן - מותר" - ודאי ממזר נושא ודאית ממזרת, וכן נתין.
"ודאן בספיקן, ספיקן בודאן, וספיקן בספיקן - אסור" - ודאי ממזר עם ספק ממזר, ספק ממזר עם ודאי ממזר, וכן ספק עם ספק.
נמצא שרבי אליעזר חולק על האמור במשנה הראשונה שבפרק, וסובר שרק ממזר ודאי רשאי לשאת ממזרת ודאית.
ואלו הן הספיקות:
שתוקי - מי שאין ידוע מיהו אביו.
אסופי - מי שנאסף מן השוק, ואין ידועים לא אביו ולא אמו.
כותי - הכותים הם אותם אנשים שהתגיירו בסוף ימי בית המקדש הראשון. אף אם ננקוט שגרים גמורים היו, מכל מקום לא היו מדקדקים בהלכות גיטין וקידושין, ולכן חששו שמא מעורבים בהם ממזרים - והרי הם בגדר ספק ממזר.
לסיכום: המשנה מלמדת שכל האסורים לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה, ואילו רבי יהודה אוסר, משום שלדעתו קהל גרים נחשב קהל ה' - ומודה הוא בגר עמוני ומואבי, שאינו קהל ה'. רבי אליעזר מחמיר ומתיר ודאן בודאן בלבד, ואוסר כל צירוף שיש בו ספק, ופירטנו מיהם הספיקות: שתוקי, אסופי וכותי.