לפנינו משנה ב' בפרק ד' של מסכת קידושין. במשנה זו מגדירים חכמים שתי קטגוריות שהוזכרו במשנה הקודמת: שתוקי ואסופי.
איזהו שתוקי:
"כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו" - ילד היודע מיהי אמו, אך אינו יודע מיהו אביו. הכינוי "שתוקי" נגזר מכך שאמו משתקת אותו: כשהוא מבקש לדעת מיהו אביו, היא מורה לו לשתוק, לפי שאינו יודע מיהו אביו. מאחר שזהות האב אינה ידועה, חוששים שמא היה ממזר, ולפיכך הריהו ספק ממזר.
איזהו אסופי:
"כל שנאסף מן השוק, ואין מכיר לו לא את אביו ולא את אמו" - תינוק שנמצא מושלך ונאסף מן השוק פנימה, ואין ידועים לא אביו ולא אמו. מאחר שהושלך, יש לחשוש שמא בא מיחסים אסורים.
דין תורה ומעלה דרבנן:
הגמרא מבארת כי מדאורייתא שתוקי ואסופי מותרים לבוא בקהל ולהינשא ליהודי רגיל. יסוד הדבר בדרשת הפסוק "לא יבוא ממזר בקהל ה'" - דווקא ממזר ודאי הוא שנאסר לבוא בקהל, אך ספק ממזר מותר. חכמים הם שעשו מעלה ביוחסין - העלו את מעמדו של קהל ישראל וקבעו דין מדרבנן, שמי שהוא בספק אינו נישא ליהודי רגיל.
מאותו הפסוק למדנו אף את הצד השני: ממזר ודאי מותר בספק ממזר. "לא יבוא ממזר" - בקהל ודאי; ממזר אינו יכול להינשא למי שהוא בוודאי מקהל ישראל, אך מי שמעמדו מוטל בספק - מותר לו להינשא עמו.
דעת אבא שאול:
המשנה חותמת בדעתו של אבא שאול, שהיה קורא לשתוקי "בדוקי" - כלומר, מי שנבדק. כוונתו בכך שלדעתו ניתן לשאול את האם מיהו האב, והיא נאמנת. אם אמרה כי יהודי כשר הוא שקיימה עמו יחסים והוא אביו של הילד - הרי הוולד כשר, ואינו נחשב עוד לספק ממזר.
לסיכום: במשנה זו הוגדרו שתוקי - המכיר את אמו ואינו מכיר את אביו, ואסופי - הנאסף מן השוק שאין מכירים לו לא אב ולא אם. שניהם ספק ממזר, ומדאורייתא מותרים בקהל, שכן "לא יבוא ממזר" נאמר בממזר ודאי בלבד; חכמים הם שעשו מעלה ביוחסין ואסרום. כמו כן למדנו שממזר ודאי מותר בספק ממזר, ואת שיטת אבא שאול שקרא לשתוקי "בדוקי", לפי שהאם נאמנת לומר מיהו האב ולהכשיר את הוולד.