קידושין, פרק ד', משנה א'. משנה זו עוסקת בקטגוריות השונות של יוחסין ופסולי יוחסין הקיימות בהלכה, ומציגה אותן בהקשר היסטורי: עשר דרגות של יוחסין עלו מבבל לארץ ישראל, עם שיבתו של עזרא וחלק מן העם לארץ, כדי להחל בבניין בית המקדש השני.
הרקע ההיסטורי:
עזרא העלה עמו את כל תלמידי החכמים והמלומדים, ומשום כך לא נותרה בבבל חכמה מספקת שניתן יהיה להסתמך עליה בקביעה מי כשר לבוא בקהל ומי מותר להינשא למי. לפיכך, כאמצעי זהירות, העלה עמו עזרא את כל סוגי הפסולים, כדי שהחכמים יוכלו להורות מי מותר לבוא במי. זו כוונת המשנה באומרה שעשר דרגות של יוחסין עלו עמו מבבל, ולא כולן פסולות, כפי שנראה.
"עשרה יוחסין עלו מבבל":
כהנים - חלק מן הכהנים עלו.
לויים - אף שקיים דיון בעניין, העובדה היא שהלויים לא עלו; ייתכן שרק חלקם עלו, או שלא עלו מרצונם.
ישראלים - ישראל רגיל, יהודי רגיל.
חללים - הנולדים מפסולי כהונה, מנישואין שבין כהן לאישה שאסורה לו.
גרים - אנשים שהתגיירו.
חרורי - עבדים משוחררים, שגם להם מעמד של גרים.
ממזרים - הבאים מיחסים אסורים, מעריות או מניאוף.
נתינים - קבוצת אנשים שהתגיירו, אף שלא היו אמורים להתגייר: הם רימו את מנהיגי היהודים בימי יהושע וטענו שאינם משבעת האומות שנצטווינו למחותן. גיורם חל, אך ניתן להם מעמד שנאסר להשיאם לתוך עם ישראל.
שתוקי ואסופי - אנשים שהם ספק ממזרים. ההבדל המדויק בין שתי הקטגוריות הללו יתברר בהמשך.
מי מותר לבוא במי:
"כהני, לויי, ישראלי - מותרים לבוא זה בזה" - שלוש קבוצות אלו מותרות להתחתן זו עם זו.
"לויי, ישראלי, חללי, גירי וחרורי - מותרים לבוא זה בזה" - כאן מוציאה המשנה את הכהנים מן הכלל, ומונה את הלויים, הישראלים, החללים הבאים מפסולי כהונה, הגרים והחרורי שדינם כגרים. כל אלו מותרים לבוא זה בזה. היחידים שאינם יכולים לשאת מקבוצה זו הם הכהנים, שכן כהן אינו יכול לשאת גיורת, אינו יכול לשאת חרורי שדינה כגיורת, ואינו יכול לשאת חללה. הלויים והישראלים, לעומתם, מותרים בהן.
"גירי וחרורי, ממזרי ונתיני, שתוקי ואסופי - כולם מותרים לבוא זה בזה" - הגרים והעבדים המשוחררים, הממזרים, הנתינים, והשתוקי והאסופי שיש בהם ספק ממזרות, כולם מותרים להתחתן זה עם זה. הלכה זו היא לפי הדעה שהגרים והחרורים מותרים בממזרים ולא נאסרו בהם, וזהו עניין השנוי במחלוקת.
לעומת זאת, הלויים והישראלים אינם יכולים לבוא בקבוצה זו. אמנם הם מותרים בגרים ובמשוחררים, כפי ששנינו קודם לכן במשנה, אך אינם מותרים בממזרים, בנתינים ובשתוקי ואסופי שהם בספק. ואילו מי שהוא ספק ממזר מותר לבוא בממזר ודאי.
לסיכום: במשנה זו למדנו את עשרת היוחסין שעלו מבבל עם עזרא, ואת הטעם להעלאתם: משנתרוקנה בבל מתלמידי חכמים, נדרשו הפסולים לעלות כדי שהחכמים יוכלו להורות מי מותר לבוא במי. עמדנו על שלוש קבוצות ההיתר שבמשנה: כהנים, לויים וישראלים; לויים, ישראלים, חללים, גרים וחרורי; והקבוצה השלישית של גרים וחרורי עם ממזרים, נתינים, שתוקי ואסופי, לפי הדעה שהגרים לא נאסרו בממזרים.