TheWholeTorah.aiBeta

קידושין פרק ג' משנה י': מחלוקת בין איש לאישה בקידושין ואיסור קרובים

לימוד בחברותא
האזנה לשיעור0:00 / 0:00

משנה י' בפרק ג' במסכת קידושין עוסקת במחלוקת בין איש לאישה בשאלה אם נעשו ביניהם קידושין, ובהשלכותיה לעניין איסור הקרובים על כל אחד מן הצדדים.

המקרה הראשון - הוא טוען והיא מכחישה:

"האומר לאישה קידשתיך, והיא אומרת לא קידשתני - הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו".

  • הוא אסור בקרובותיה - לפי טענתו הייתה זו אשתו, ולפיכך קרובותיה - אחותה, אמה ובתה - אסורות עליו. איסור זה עומד בעינו אף אם ייתן לה גט.

  • והיא מותרת בקרוביו - שהרי לדבריה מעולם לא נתקדשה לו.

המקרה השני - היא טוענת והוא מכחיש:

"היא אומרת קידשתני והוא אומר לא קידשתיך - הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו".

  • הוא מותר בקרובותיה - שהרי לדבריו לא קידשה מעולם.

  • והיא אסורה בקרוביו - שהרי לדבריה נתקדשה לו.

החידוש שבדין זה:

כאשר הוא הטוען שקידשה, אין אנו מאמינים לו לאסרה, שכן טענתו אינה כרוכה בהפסד ניכר: הוא נאסר בקרובותיה בלבד, ולא היו לו תוכניות לשאת אף אחת מהן. מובן אפוא מדוע היא נותרת מותרת בקרוביו, שהרי עצם אמירתו אינה מחייבת נאמנות. אך כאשר היא טוענת שנתקדשה לו, היא אוסרת את עצמה על כל העולם כולו חוץ ממנו, ומכאן היה מקום לומר שנאמין לה עד כדי כך שאף הוא ייאסר בקרובותיה. באה המשנה ומלמדת שאין אומרים כן.

המקרה השלישי - "לא קידשת אלא את בתי":

"קידשתיך, והיא אומרת לא קידשת אלא את בתי - הוא אסור בקרובות גדולה, וגדולה מותרת בקרוביו; הוא מותר בקרובות קטנה, וקטנה מותרת בקרוביו".

  • הוא אסור בקרובות הגדולה (האם) - שהרי לטענתו נתקדשה לו, אף שהיא מכחישה.

  • הגדולה מותרת בקרוביו - שהרי לדבריה לא נתקדשה, אף שהוא טוען שקידשה.

  • הוא מותר בקרובות הקטנה (הבת) - שהרי לדבריו לא קידש אותה, אף שהאם טוענת שקידשה.

  • הקטנה מותרת בקרוביו - שאין האם נאמנת לומר שקידשה את בתה.

החידוש שבדין זה:

אף שמן התורה האב נאמן לומר שקידש את בתו, אין אומרים שחכמים החילו הלכה זו אף על האם ונתנו לה נאמנות מדרבנן לומר שקידשה את בתה. משום כך אין מקבלים את דבריה שהבת נתקדשה לאיש זה, והבת נותרת מותרת בקרוביו לעתיד לבוא.

לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה מקרים של מחלוקת בדבר הקידושין: כאשר הוא טוען והיא מכחישה - הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו; כאשר היא טוענת והוא מכחיש - היא אסורה בקרוביו והוא מותר בקרובותיה; וכאשר האם משיבה שלא היא נתקדשה אלא בתה - נאסר הוא בקרובות האם בלבד, ואילו הבת וקרוביו נותרים מותרים זה לזה, שאין האם נאמנת בדבר.