לפנינו משנה ט' בפרק ג' במסכת קידושין, העוסקת במי שקידש אחת מבנותיו ולא פירש את מי מהן קידש. המשנה מבררת מהו היקף הספק שנוצר, ובמרכזה מחלוקת רבי מאיר ורבי יוסי בשאלה היסודית: האם אדם מכניס את עצמו לספק אם לאו.
המקרה שבו עוסקת המשנה:
"מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים" - אדם שיש לו שתי קבוצות של בנות משתי נשים, לפחות שתי בנות מן האישה הראשונה ולפחות שתי בנות מן האישה השנייה. הבנות שמן האישה הראשונה הן הבוגרות, ואילו הבנות שמן האישה השנייה הן הצעירות.
"קידשתי את בתי הגדולה":
האב אומר: "קידשתי את בתי הגדולה, ואיני יודע" - קידשתי את בתי הבוגרת, ואיני יודע את מי מהן קידשתי. הספק מתפרש על שלוש אפשרויות:
"גדולה שבגדולות" - המבוגרת שבקבוצה הבוגרת.
"גדולה שבקטנות" - הבוגרת שבקבוצה הצעירה, שאף היא מכונה גדולה ביחס לאחיותיה.
"קטנה שבגדולות, שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות" - הצעירה שבקבוצה הבוגרת, שהרי היא מבוגרת מן הבוגרת שבקבוצה הצעירה, ולפיכך אף היא עשויה להיחשב גדולה.
דעת רבי מאיר: "כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות" - כל הבנות אסורות, פרט לצעירה ביותר שבקבוצה הצעירה, שרק בה ידוע בוודאות שאיננה בכלל הקידושין. רבי מאיר סובר שאדם מכניס את עצמו לספק, ולפיכך ייתכן שכוונתו הייתה לכל בת שניתן לכנותה גדולה באיזה אופן שהוא.
דעת רבי יוסי: "כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות" - כל הבנות מותרות, פרט למבוגרת שבקבוצה הבוגרת. רבי יוסי סובר שאין אדם מכניס את עצמו לספק, ולפיכך באומרו "גדולה" יש להניח שנתכוון לאותה בת שהיא גדולה בוודאות.
"קידשתי את בתי הקטנה":
וכן במקרה ההפוך, שבו אמר האב: "קידשתי את בתי הקטנה, ואיני יודע". אף כאן מתפרש הספק על שלוש אפשרויות:
"קטנה שבקטנות" - הצעירה ביותר שבקבוצה הצעירה.
"קטנה שבגדולות" - הצעירה שבקבוצה הבוגרת.
"גדולה שבקטנות, שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות" - הבוגרת שבקבוצה הצעירה, שהרי היא צעירה אף מן הצעירה שבקבוצה הבוגרת, ולפיכך אף היא עשויה להיחשב קטנה.
דעת רבי מאיר: "כולן אסורות חוץ מן הגדולה שבגדולות" - כל הבנות אסורות, פרט למבוגרת שבקבוצה הבוגרת, שכן בה אין כל אפשרות לכנותה בשם קטנה. וזאת לשיטתו, שאדם מתיר לעצמו להיכנס לספק.
דעת רבי יוסי: "כולן מותרות חוץ מן הקטנה שבקטנות" - כל הבנות מותרות, פרט לצעירה שבקבוצה הצעירה, שהיא הקטנה המוחלטת. באומרו "קטנה" נתכוון לזו שהיא קטנה בוודאות, שהרי אין אדם מכניס את עצמו לספק.
מדוע נצרכו שני המקרים?
הגמרא מבארת את הצורך בשני המקרים השונים. לדעת רבי מאיר, המרחיב ומכניס בנות רבות יותר לכלל הספק, היה מקום לחשוב שלא אמר את דבריו אלא באומר "בתי הגדולה", שכן אדם מוכן לייחס כל אחת מבנותיו לתואר גדולה, ולפיכך ירחיב בכך; אך באומר "קטנה" - שאין זה תואר שאדם רוצה לומר על בתו - ייתכן שלא היה רבי מאיר אומר כן. לפיכך נצרך גם המקרה השני.
ולדעת רבי יוסי נצרך הדבר להיפך: נצרך המקרה של "גדולה", ללמדנו שאף בו אין האב כולל את שאר הבנות, אלא את אותה בת שהיא גדולה בוודאי.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים, שקידש את "בתו הגדולה" או את "בתו הקטנה" ואינו יודע למי נתכוון. לדעת רבי מאיר - אדם מכניס עצמו לספק, ולפיכך כל הבנות אסורות חוץ מזו שאין שום צד לכנותה בשם שנקט. לדעת רבי יוסי - אין אדם מכניס עצמו לספק, ולפיכך כולן מותרות חוץ מאותה בת שהתואר הולם אותה בוודאות. הגמרא ביארה מדוע נצרכו שני המקרים, לגדולה ולקטנה, לשיטת כל אחד מן התנאים.