מסכת קידושין, פרק ג', משנה ו'. המשנה עוסקת באדם המקדש אישה על מנת שיעשה עבורה פעולה כלשהי - בין בדיבור ובין במלאכה - וכן בקידושין התלויים ברצונו של האב.
לשון המשנה:
"על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל - דיבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל, מקודשת; ואם לאו, אינה מקודשת". המדובר באדם האומר לאישה כי יש לו קשר עם השליט המדיני, והיא נזקקת לטובה מאת השלטון. על בסיס זה הוא מקדשה: אדבר עמו מטעמך, או אעשה עבורך מלאכה כפועל.
ביאור הגמרא - הפרוטה מקדשת והמלאכה תנאי:
הגמרא מבארת כי הקידושין חלים רק אם בנוסף לדיבורו עם השלטון או למלאכתו עבורה, הוא אף נותן לה פרוטה. נמצא שהדיבור והעבודה אינם גוף הקידושין אלא תנאי בלבד, ואילו הקידושין עצמם חלים בפרוטה.
וטעם הדבר: משנתנו הולכת לשיטה שהשוכר פועל, אין שכרו מתחייב רק בסופה של המלאכה, אלא הוא מתחייב והולך מתחילה ועד סוף, לאורך כל התהליך. לפיכך, ככל שהוא עושה עמה מלאכה, הולך ומצטבר החוב המגיע לו, וכשהוא משלים את מלאכתו כבר הפך הסכום למלווה - דבר שהיא חייבת לו. נמצא שהוא מבקש לקדשה בכסף שהיא חייבת לו, והמקדש במלווה אינו מועיל. משום כך אנו אומרים שהקידושין חלים על ידי הפרוטה, והדיבור עם השלטון או העבודה עבורה הם תנאי בלבד.
"על מנת שירצה אבא":
המשנה ממשיכה: המקדש על מנת שירצה אביה - "רצה האב, מקודשת; לא רצה, אינה מקודשת". הגמרא מבארת שאין כוונתו שהאב יביע רצון בפועל, אלא שהאב לא ימחה, והוא קוצב זמן למחאה זו: אם לא ימחה בתוך שלושים יום. לפיכך, משעברו שלושים יום ולא מיחה - יודעים אנו שהיא מקודשת, שהרי התנאי היה שלא ימחה בתוך שלושים יום.
מת האב או מת הבן:
"מת האב" - אם מת האב בתוך אותם שלושים יום, הרי זו מקודשת, שכן שוב אין חשש שימחה בקידושין.
"מת הבן" - אם מת המקדש בתוך שלושים יום, "מלמדין את האב לומר שאינו רוצה". מלמדים את האב להצהיר שאין ברצונו שהקידושין יחולו, ובאופן זה לא יחולו הקידושין כלל, ולא תיפול האישה לפני היבם. שאם לא כן, במקרה שלא היו לבעל ילדים הייתה נזקקת לחליצה או לייבום, ועלולה להיוולד מכך בעיה. כדי להימנע מכך מעודדים את האב למחות, ומתוך מחאתו לא תהיה נשואה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שקידושין שהותנו בדיבור עם השלטון או בעשיית מלאכה כפועל חלים בפרוטה בלבד, ואילו הפעולה עצמה אינה אלא תנאי - שכן שכר הפועל מתחייב והולך במשך המלאכה, ובסופה הריהו מלווה, והמקדש במלווה אינו מקודשת. עוד למדנו כי "על מנת שירצה אבא" פירושו שלא ימחה האב בתוך שלושים יום, ועמדנו על שני המקרים: מת האב - מקודשת, ומת הבן - מלמדין את האב למחות כדי להפקיע את הזיקה לייבום.