קידושין, פרק ב', משנה ט'. משנה זו מונה את הדברים האסורים בהנאה, שאין אפשרות להפיק מהם תועלת ממונית, ומשום כך המשתמש בהם כאמצעי לקידושין - אין קידושיו חלים.
הדברים האסורים בהנאה שמנתה המשנה:
"המקדש בערלה" - פירות העץ בשלוש השנים הראשונות לנטיעתו, שדינם ערלה. הם אסורים בהנאה, ואין אפשרות להפיק מהם תועלת.
"בכלאי הכרם" - חיטה או כל גידול אחר מלבד ענבים שגדל בכרם, ונאסר בעונה.
"בשור הנסקל" - שור שנגח והתחייב מיתה, שההלכה מחייבת להמיתו. אף אם נשחט כראוי, נותר אסור בהנאה.
"בעגלה ערופה" - עגלה הנערפת כאשר נמצא חלל ואין יודעים מי הכהו, והעיר הקרובה אליו עורפת אותה. איסור ההנאה חל עליה עוד קודם העריפה, משעה שמורידים אותה אל נחל איתן, אל העמק שבו נערפת.
"בציפורי מצורע" - שתי הציפורים המשמשות לטהרת המצורע: אחת מהן נשחטת, והשנייה משמשת בהזאת הדם והמים על המצורע ולאחר מכן משתלחת. הציפור הנשחטת אסורה בהנאה.
"בשער נזיר" - נזיר שהשלים את ימי נזירותו מגלח את שערו, ושיער זה נשרף תחת הסיר שבו מתבשל קרבן השלמים שלו. השיער אסור בהנאה.
"ובפטר חמור" - החמור הבכור, המין הלא כשר היחיד שנוהג בו דין בכור. מצוותו להיפדות בשה, ואם אינו נפדה - עורפים את מפרקתו, ולפיכך הוא אסור בהנאה. יש הסוברים שאיסור ההנאה חל רק לאחר עריפת המפרקת, ויש אומרים שאף קודם לכן, כל עוד לא נפדה.
"ובשר בחלב" - האיסור המוכר לנו יותר: בשר וחלב שנתבשלו יחד, האסורים בהנאה.
"ובחולין שנשחטו בעזרה" - בהמה שלא הוקדשה לקרבן ונשחטה בעזרה שבבית המקדש, אסורה בהנאה.
"אין המקדש בהם": המקדש אישה באחד מכל אלו - אינה מקודשת, שכן כל דבר האסור בהנאה אין לו שווי ממוני.
"מכרן וקידש בדמן - מקודשת":
אמנם אין לעשות כן לכתחילה, אך אם מכר אחד מן הדברים הללו וקידש אישה בכסף שקיבל תמורתם - הרי היא מקודשת. הטעם לכך: בכל אחד מן החפצים הללו איסור ההנאה אינו עובר אל הכסף אלא נשאר בחפץ עצמו. ממילא הכסף מותר בהנאה, שייך לו, ובכוחו לקדש בו אישה.
הדברים היחידים האסורים בהנאה שנאמר בהם "תופס דמיו" - שהתמורה מקבלת את מעמדם ונאסרת אף היא - הם פירות שביעית ועבודה זרה, ואלו אינם נמנים במשנתנו. בכל שאר הדברים שנמנו כאן איסור ההנאה אינו עובר אל הדמים, ולפיכך הקידושין בדמיהם תקפים.
לסיכום: משנה זו מונה תשעה דברים האסורים בהנאה - ערלה, כלאי הכרם, שור הנסקל, עגלה ערופה, ציפורי מצורע, שער נזיר, פטר חמור, בשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה - שהמקדש בהם אין קידושיו חלים, מפני שאין להם שווי ממוני. אך המוכר אותם ומקדש בדמיהם - מקודשת, שכן איסור ההנאה אינו נתפס בדמים, למעט פירות שביעית ועבודה זרה שאינם נמנים כאן.