קידושין פרק ב' משנה ז': קידושין של שתי אחיות ומקרה של חמש נשים

קידושין, פרק שני, משנה ז'. המשנה פותחת: "המקדש אישה וביתה, או אישה ואחותה כאחד - אינן מקודשות".

ביאור הדברים:

• "המקדש אישה וביתה" - המנסה לקדש אישה ואת בתה כאחת.

• "או אישה ואחותה כאחד" - המנסה לקדש אישה ואת אחותה בבת אחת.

בשני המקרים הללו מנסה המקדש לקדש שתי נשים שהן ערווה זו לזו, ואי אפשר לו להיות נשוי לשתיהן. אילו היה מקדשן בזו אחר זו, הקידושין השניים לא היו תופסים; וכאן הוא מקדשן בו זמנית, ולפיכך "אינן מקודשות" - אין הקידושין תופסים כלל. דין זה נלמד מפסוק: בכל מקום שאדם מקדש שתי עריות כאחת, אין הקידושין חלים אף באחת מהן.

מעשה בחמש נשים:

המשנה מביאה מעשה, שממנו למדה הגמרא כמה הלכות:

• "ומעשה בחמש נשים, ובהן שתי אחיות" - בין חמש הנשים היו שתי אחיות.

• "וליקט אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה, ושל שביעית היתה" - אדם ליקט כלכלה מלאה תאנים שהיתה שייכת לחמש הנשים הללו, אלא שהיתה זו שנת השמיטה, ופירות שביעית הפקר הם ואינם שייכים לאיש.

• "ואמר: הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו" - כולכן מקודשות לי בכלכלה זו המלאה תאנים.

• "וקיבלה אחת מהן על ידי כולן" - אחת הנשים קיבלה את כלכלת התאנים לשם קידושין בשם כולן.

• "ואמרו חכמים: אין האחיות מקודשות" - שתי האחיות אינן מקודשות, ומכלל דבריהם למדנו שהקידושין חלו על שאר הנשים.

ההלכות הנלמדות מן המעשה:

1. המקדש בחפץ שגזל מן האישה - אין הקידושין תקפים. הקידושין חלו כאן על שלוש הנשים רק משום שהיו אלו פירות שביעית; אילו לא היו של שביעית, העובדה שהכלכלה היתה שלהן היתה יוצרת בעיה, ונדרש היה שיהיו של שביעית כדי שיהיו הקידושין תקפים.

2. שליחות בין צרות - אף שאין הצרות נאמנות זו על זו, כגון לומר שמת בעלן, וכן בשאר תחומי ההלכה, אין הדבר גורע מכשרותה של אחת לשמש שליחה עבור חברתה, אף על פי שבמעשה זה עצמו הן נעשות צרות זו לזו.

דיוק הגמרא:

הגמרא מדייקת מן ההלכה הראשונה שבמשנה, שהמקדש שתי עריות - שתי אחיות או אם ובתה - כאחת, אין קידושיו מועילים. מכלל הדברים עולה שאם קידש אחת מן השתיים בלבד, מבלי לזהות איזו מהן, הקידושין חלים. נבחין בין שני נוסחים:

• אמר "אחת משתי נשים אלו מקודשת לי": אחת מהן מקודשת, אלא שאי אפשר לזהות איזו, ולפיכך שתיהן צריכות גט, שהרי אין ידוע איזו מהן מקודשת לו. אך מבחינת ביאה, אין הוא יכול לבוא על אף אחת מהן, שכן אינו יודע איזו מהן האישה ואיזו הערווה.

• אמר "אותה שבכן הראויה לביאה מקודשת לי": כיוון שאין אחת מהן ראויה לביאה בפועל - שהרי אינו יכול לבוא על אף אחת מהן מחמת הספק - אין הקידושין חלים על אף אחת מהן, ואף אחת מהן אינה צריכה גט.

לפיכך מבינה הגמרא שבמעשה שבמשנה, בחמש הנשים ששתיים מהן אחיות, נקט המקדש לשון זו: הריני מקדש בתאנים הללו כל אישה שראויה לביאה, שאני יכול לבוא עליה. נמצא שהקידושין חלים על שלוש הנשים שאינן אחיות בלבד. אך האחיות - כיוון שאין אנו יודעים על איזו מהן חלו הקידושין, ואף שאחת מהן ראויה להתקדש אין ידוע איזו, ממילא אין הוא יכול לבוא על אף אחת מהן, ולפיכך אין הקידושין חלים על אף אחת מן האחיות.

לסיכום: במשנה זו למדנו שהמקדש שתי עריות כאחת - אין קידושיו חלים כלל; ומן המעשה בחמש הנשים למדנו שהמקדש בחפץ שגזל מן האישה אין קידושיו תקפים, ושצרה כשרה לשמש שליחה לחברתה אף שאין הצרות נאמנות זו על זו. עוד עמדנו על החילוק שבין המקדש "אחת מכן" סתם, שקידושיו חלים בספק ושתיהן צריכות גט, לבין המקדש "אותה שראויה לביאה", שאין קידושיו חלים כלל - ובכך נתבארה לשון המשנה "אין האחיות מקודשות".