קידושין, פרק שני, משנה ה'. המשנה עוסקת באדם המקדש אישה על תנאי - שאין עליה נדרים או שאין בה מומים - ובדין הקידושין כאשר מתברר שהתנאי לא התקיים.
המקדש על מנת שאין עליה נדרים:
"המקדש את האישה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת" - המקדש אישה בתנאי שאין עליה נדרים תלויים ועומדים, ונתברר שיש עליה נדרים, אין הקידושין תקפים.
ואולם אם לאחר אותם קידושין מותנים נשא אותה סתם, בלא לחזור על תנאו, "ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה": היא יוצאת בגט, אך בלא כתובה. ושני טעמים לדבר:
מדוע היא זקוקה לגט: חוששים שמכיוון שנשאה בלא לחזור על התנאי, מחל עליו. אין אדם רוצה שתהא ביאתו עם אשתו ביאת זנות, ביאה אסורה בלא קדושת הקידושין, ולפיכך ודאי ויתר על תנאו ובעל לשם קידושין, אף אם תימצא בעלת נדרים. מחמת חשש זה אין היא משתחררת בלא גט, שמא היו כאן קידושין תקפים.
מדוע מפסידה את כתובתה: בענייני ממון יכול הבעל לטעון שלא מחל כלל, ותנאו עומד בעינו.
ראוי לציין כי הלכה זו נוהגת אף אם לא התנה כלל בשעת הקידושין שאין עליה נדרים. עצם העובדה שאין אדם חפץ באישה בעלת נדרים די בה כדי שיוכל לטעון שלא לאישה כזו התכוון, ותצא בגט ובלא כתובה.
על מנת שאין בה מומים:
"על מנת שאין בה מומים, ונמצאו בה מומים - אינה מקודשת" - קידשה בתנאי שאין בה מומים גופניים, ונמצאו בה אותם מומים משמעותיים, אין היא מקודשת, שהרי כך היה תנאי הקידושין.
נשא אותה לאחר מכן סתם, בלא לחזור על התנאי, "ונמצאו בה מומים - תצא שלא בכתובה" - יוצאת היא בגט, מאותו טעם עצמו: חוששים שמא כדי שלא תהא ביאתו ביאה שאינה במסגרת הנישואין, נתכוון לשאתה בביאה זו. אך את כתובתה מפסידה, שכן בענייני ממון יכול הבעל לטעון: לא הסכמתי לנישואין אלה אם יש בה מומים.
מהם המומים הפוסלים:
מסקנת המשנה היא: כל המומים הפוסלים בכהנים - כל מום החמור די הצורך לפסול כהן מלשרת בבית המקדש, כמפורט בתורה בפרשת אמור וכן במסכת בכורות - הם הפוסלים באישה כאשר התנה שתהא נקייה ממומים.
אף כאן, כבחלקה הראשון של המשנה, גם אם קידשה בלא להתנות שאין בה מומים, יכול לטעון לאחר מכן לעניין הכתובה שלא רצה לשאת אישה בעלת מומים, ולפיכך תצא שלא בכתובה.
לסיכום: המקדש על תנאי שאין על האישה נדרים או שאין בה מומים, ונמצאו בה - אינה מקודשת. נשאה סתם בלא לחזור על תנאו, חוששים שמא מחל על התנאי כדי שלא תהא ביאתו ביאת זנות, ולפיכך אינה יוצאת אלא בגט; אך לעניין ממון יכול לטעון שלא מחל, ולפיכך תצא שלא בכתובה. שיעור המומים נלמד מן המומים הפוסלים בכהנים, ודין זה נוהג אף כאשר לא התנה מלכתחילה.