קידושין פרק ב' משנה ג'. משנה זו היא המשך ישיר למשנה הקודמת, שבה עסקנו במקרה שנפלה טעות בזיהוי הדבר שבו נעשו הקידושין - כגון שסברה שזה יין ונמצא דבש, או להיפך. במשנתנו מובאות דוגמאות נוספות, שבהן אדם מקדש אישה על תנאי מסוים, ומתברר שהתנאי אינו מתקיים.
מקרי הטעות שבמשנה:
"על מנת שאני כהן" ונמצא לוי - אמר לה שהוא מקדשה על מנת שהוא כהן, והתברר שהוא לוי. וכן להיפך: אמר שהוא לוי, והתברר שהוא כהן.
"על מנת שאני נתין" ונמצא ממזר - הנתין הוא אחד מאותם שאסור ליהודי להתחתן עמם. גם הנתין וגם הממזר אסורים ליהודי רגיל להתחתן עמם, ושניהם מעמדות בעייתיים, אלא שהוא זיהה בטעות את מעמדו שלו. וכן להיפך: אמר שהוא ממזר, והתברר שהוא נתין.
"על מנת שאני בן עיר" ונמצא בן כרך - בן עיר הוא תושב עיר קטנה, ובן כרך הוא תושב העיר הגדולה. אמר שהוא מן העיר הקטנה, ונמצא שהוא מן הכרך. וכן להיפך: אמר שהוא בן כרך, ונמצא בן עיר.
"על מנת שביתי קרוב למרחץ" ונמצא רחוק - וכן להיפך: התנה שביתו רחוק מן המרחץ, והתברר שהוא קרוב.
"על מנת שיש לי בת או שפחה גדלת" ואין לו - 'גדלת' היא הקולעת שיער נשים, בעלת מקצוע כמעצבת שיער. ויש המפרשים שיש לגרוס 'מגדלת', והכוונה לבת גדולה או לשפחה גדולה המסוגלת לעשות את מלאכות הבית. כך או כך, התנה שיש לו בת או שפחה כזו, ואין לו. וכן להיפך: התנה שאין לו, ונמצא שיש לו.
"על מנת שאין לי בנים" ויש לו - וכן להיפך: התנה שיש לו בנים, ונמצא שאין לו.
דין המשנה:
בכל המקרים הללו "אינה מקודשת" - ואפילו "אף על פי שאמרה: בליבי היה לי זאת הכוונה אף על פי כן". כלומר, אף אם טוענת האישה שבמחשבתה ובפנימיותה גמרה בדעתה להתקדש לו גם אם לא יתקיים אותו תנאי, אין הקידושין חלים.
הטעם לכך: מה שהיה בליבה אינו רלוונטי, שכן דברים שבלב אינם דברים. כוונה שלא נאמרה בפה כמוה כמי שלא נאמרה כלל. הקובע הוא שהוא קידש על תנאי מסוים בלבד, והתברר שהתנאי לא היה נכון, ולפיכך אין היא מקודשת.
וכן כאשר התנאי יוצא מפיה:
המשנה מסיימת שאותו דין נוהג לא רק כאשר הוא מציב את התנאים, אלא אף כאשר היא מציבה אותם. אם אמרה שהיא מסכימה להתקדש על תנאי שהיא כך וכך, והתברר שאין הדבר כן, אף התנאי אינו תקף והקידושין אינם חלים.
לסיכום: במשנה זו למדנו שורת מקרים שבהם נעשו הקידושין על תנאי הנוגע למעמדו של המקדש, למקום מגוריו, לקרבת ביתו למרחץ או לבני ביתו, ונמצא שהתנאי אינו מתקיים. בכל אלו אין האישה מקודשת, ואף טענתה שבליבה הסכימה להתקדש בכל מקרה אינה מועילה, משום שדברים שבלב אינם דברים. ודין זה שווה בין שהתנאי בא מצדו ובין שבא מצדה.