קידושין, פרק א', משנה ח'. במשנה הקודמת עסקנו בהבדלים שבין אנשים לנשים בחיוב המצוות, ואף משנתנו ממשיכה לדון בפעולות מצווה המובחנות בין גברים לנשים. הפעם עוסקת המשנה במיוחד בעבודות הנעשות בבית המקדש, שברובן נעשות על ידי כהן זכר בלבד.
הפעולות שמונה המשנה:
"הסמיכות" - במקרה זה אין הדבר נוגע דווקא לכהן. סמיכה היא הנחת הידיים, ליתר דיוק לחיצת הידיים, על ראש הקרבן קודם שחיטתו. פעולה זו נעשית על ידי אנשים ולא על ידי נשים.
"והתנופות" - הנפת הקרבן. בפעולה זו קיים יוצא מן הכלל, שכן יש שאישה מניפה, כבמקרה הסוטה, וכפי שיתבאר להלן.
"והקמיצות" - זוהי כבר עבודה הנעשית על ידי כהן בלבד: נטילת הקומץ מקרבן המנחה, החלק העתיד להישרף על גבי המזבח.
"וההקטרות" - הקטרת חלקי הקרבנות: האימורים, החלבים והאיברים, וכן הקומץ של המנחה הנשרף על המזבח. כל פעולות ההקטרה נעשות על ידי הזכרים בלבד.
"והמליקות" - מליקה היא הפעולה הנעשית בקרבן העוף, שבה משתמש הכהן בציפורן אגודלו כדי לחתוך את הסימנים מצד עורפה של הציפור.
"והזריקות" - זריקת הדם על גבי המזבח.
"והקבלות" - קבלת הדם בצאתו מצוואר הבהמה. אף היא נעשית על ידי כהן זכר בלבד.
על כל אלו קובעת המשנה: "נוהגין באנשים ולא בנשים" - פעולות אלו נעשות על ידי אנשים ולא על ידי נשים.
"חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות":
יוצא מן הכלל אחד ישנו: מנחת הסוטה ומנחת הנזירה. בשתיהן מבצעת האישה עצמה פעולה אחת - את התנופה. התנופה אינה מסורה לכהן דווקא, אלא נעשית אף על ידי ישראל, ולפיכך אף האישה מצווה בה.
לסיכום: משנתנו מנתה את עבודות המקדש הנוהגות באנשים ולא בנשים - סמיכה, תנופה, קמיצה, הקטרה, מליקה, זריקה וקבלה, שרובן מסורות לכהן זכר בלבד. היוצא מן הכלל הוא התנופה שבמנחת סוטה ובמנחת נזירה, שאותה מבצעת האישה עצמה, משום שאין התנופה מסורה לכהן דווקא.