קידושין, פרק א', משנה ב'. משנה זו עוסקת בדרכים שבהן נכנס עבד עברי - משרת יהודי - למערכת היחסים עם אדונו, ובדרכים שבהן הוא יוצא ממנה.
דרכי הקנייה של עבד עברי:
המשנה פותחת: "עבד עברי נקנה בכסף ובשטר".
"בכסף" - קנייה על ידי תשלום כסף. אם הוא מוכר את עצמו, משלם האדון את הכסף לידו; ואם בית דין מוכרים אותו, משלם האדון לבית דין. בית דין מוכרים אדם שגנב ואין לו כסף לשלם.
"ובשטר" - קנייה באמצעות מסמך. העבד היה כותב לאדון: "הריני מכור לך" או "הריני קנוי לך", ודי היה בכך כדי לעשותו עבד עברי.
דרכי היציאה לחירות:
וממשיכה המשנה: "וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף" - שלוש דרכים שבהן הוא יוצא ממערכת היחסים.
"בשנים" - בסיום תקופת השירות. בית דין רשאים למכור אותו לשש שנים. במי שמוכר את עצמו נחלקו הדעות בגמרא, ולדעה אחת רשאי הוא למכור את עצמו אף ליותר משש שנים, ואינו יוצא אלא בתום התנאים שנקבעו.
"וביובל" - אם שנת היובל חלה בתוך תקופת השירות ומפסיקה אותה, יוצא העבד לחירות.
"ובגרעון כסף" - החזרת חלק מן הכסף ששולם. כיצד? נמכר לשש שנים בשש מאות דולר ועבד שלוש שנים, נמצא שנותרה עבודה בשווי שלוש מאות דולר עבור שלוש השנים הנותרות. משמשלם לאדון את אותם שלוש מאות דולר, הרי הוא כמי שקנה בהם את חירותו.
אמה עברייה:
ישנו סוג נוסף של עבדות, הנוגע לנקבה: נערה קטנה שנמכרת לשעבוד זה נקראת אמה עברייה. אף היא נקנית בכסף ובשטר, ואף היא יוצאת בשנים (בתום התקופה, שש שנים), ביובל שמפסיק את התקופה, ובגרעון כסף - שאם נמכרה לשש שנים בשש מאות דולר ונותרו לה שלוש שנים, משלמים שלוש מאות דולר והיא יוצאת.
אלא ש"יתירה עליו אמה עברייה שקונה את עצמה בסימנים" - נוסף על כל הדרכים הללו יש לה דרך יציאה נוספת: סימני הבגרות. משהביאה שתי שערות, הרי זו הוכחה שהגיעה לכלל בגרות ונעשתה נערה, ומיד היא יוצאת מדין אמה עברייה. זוהי דרך יציאה מיוחדת שאין כמותה בעבד עברי.
הנרצע:
הנרצע הוא עבד עברי שבתום תקופת שירותו מחליט להישאר במערכת היחסים עם אדונו, ורוצעים את אוזנו באופן המתואר בתורה. המשנה קובעת שהוא "נקנה ברציעה" - במעמדו החדש כנרצע הוא נקנה על ידי רציעת אוזנו.
וכיצד הוא יוצא? "וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון":
ביובל - התורה מתארת כיצד בהגיע שנת היובל הוא יוצא ממערכת היחסים. עד אז הוא נשאר בנרצעותו, ככל מספר השנים הנותרות עד היובל.
במיתת האדון - במות האדון יוצא הנרצע לחירות ואינו עובד את הבן או את הבנים. בכך שונה הוא מעבד עברי רגיל, שכן עבד עברי כן עובד את הבן במות האדון; ואולם ההלכה היא שאינו עובד אלא את הבן בלבד, ואם יש יורש אחר מלבד הבן - אין הוא עובד עבורו.
אף שאמה עברייה אין בה דין נרצע, ואין היא ממשיכה לעולם במערכת היחסים, דומה היא לנרצע בנקודה זו: במות האדון היא יוצאת לחירות, ואינה עובדת את הבן ולא שום יורש אחר.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דרכי הכניסה והיציאה של עבד עברי - נקנה בכסף ובשטר, וקונה את עצמו בשנים, ביובל ובגרעון כסף; את ייחודה של אמה עברייה, הקונה את עצמה אף בסימני בגרות; ואת דינו של הנרצע, הנקנה ברציעה וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון, בשונה מעבד עברי העובד את בנו של האדון.