ברוכים הבאים למסכת קידושין, פרק א' משנה א'. משנה זו דנה כיצד האישה מתקדשת וכיצד היא יוצאת מן הקשר, וכן כיצד נוצרת זיקת היבמה ליבם וכיצד היא יוצאת מאותה זיקה. שאר המשניות שבפרק ממשיכות ודנות כיצד נקנים שאר הנקנים וכיצד הם יוצאים לחירות.
"האישה נקנית בשלוש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים":
האישה - כלומר האישה הנישאת - נקנית לבעלה באחת משלוש דרכים, ויוצאת מן הקשר ("קונה את עצמה") באחת משתי דרכים. ואלו הן שלוש דרכי הקניין:
"בכסף" - בנתינת כסף, ואף תכשיטים משמשים כצורה של כסף.
"בשטר" - כותב לה בשטר "הרי את מקודשת לי בזה", ואפילו אין בשטר עצמו שווי של שווה פרוטה - השטר מועיל.
"ובביאה" - ביאה זה עם זה, כאשר היא נעשית לשם קידושין, אף היא מצורות הקידושין.
שיעור הכסף:
המשנה מפרטת מהו הסכום הנחשב כסף לעניין זה: "בכסף - בית שמאי אומרים: בדינר ובשווה דינר, ובית הלל אומרים: בפרוטה ובשווה פרוטה".
בית שמאי: דינר או שווה דינר. אין צורך במטבע עצמו, אלא די בדבר ששוויו לפחות דינר, שהוא רבע סלע - רבע שקל של תורה.
בית הלל: פרוטה ממש או שווה פרוטה - סכום קטן בהרבה.
מכאן המנהג שמסדר הקידושין שואל את העדים לגבי הטבעת: "האם היא נראית לכם כשווה פרוטה?" - וכמעט כל טבעת עומדת בשיעור זה.
ומהו שיעורה של פרוטה? "וכמה היא פרוטה? אחד משמונה באיסר האיטלקי" - אחד חלקי שמונה של איסר איטלקי. האיסר עצמו הוא אחד חלקי עשרים וארבעה של דינר, ונמצא שהפרוטה היא אחד חלקי מאה תשעים ושניים של דינר. זהו ההפרש שבין שיעור הדינר של בית שמאי לשיעור הפרוטה ושווה פרוטה של בית הלל.
כיצד יוצאת האישה מן הנישואין:
"וקונה עצמה בגט ובמיתת הבעל" - באחת משתי דרכים אלו היא יוצאת מן הנישואין: בגט או במיתת הבעל.
היבמה - כיצד היא נקנית:
יבמה היא אישה שנפטר בעלה ללא ילדים, והיא נופלת לייבום לפני אחיו של הבעל. "יבמה נקנית בביאה" - מן התורה זו הדרך היחידה שבה מתקיימת בה מצוות הייבום. אולם מדרבנן יצרו צורה הנקראת 'קידושי מאמר', שהם קידושין מדרבנן הקודמים כביכול לביאת היבמה.
כיצד יוצאת היבמה מן הזיקה:
יש לדייק בכוונת המשנה: אין השאלה כיצד יוצאת היבמה לאחר שכבר בא עליה היבם, שהרי משעה שבא עליה הם כאיש ואשתו, והיא יוצאת בגט או במיתת בעלה ככל אישה, כפי שנשנה בתחילת המשנה. שאלת המשנה נוגעת ליציאה מזיקת הייבום עצמה, בעודה שומרת יבם וממתינה שתיעשה בה מצוות ייבום. ובזה שתי דרכים:
"וקונה את עצמה בחליצה" - היבם חולץ לה, ובכך היא קונה את עצמה ויוצאת מן הזיקה בלא ייבום.
"ובמיתת היבם" - אם מת היבם, ובהנחה שאין אחים אחרים ואין יבם אחר זמין, או שמתו כל היבמים, יוצאת היא מן הזיקה, שהרי אין מי שיקיים בה את מצוות הייבום.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שלוש דרכי הקניין של האישה - כסף, שטר וביאה, את מחלוקת בית שמאי ובית הלל בשיעור הכסף ואת שיעור הפרוטה, את שתי דרכי היציאה מן הנישואין - גט ומיתת הבעל, וכן את קניין היבמה בביאה ואת יציאתה מן הזיקה בחליצה או במיתת היבם.
במשניות הבאות שבפרק נעסוק בשאר הנקנים - כיצד הם נקנים וכיצד הם יוצאים לחירות.