במשנה הקודמת למדנו שבעל רשאי לפטור את אשתו משבועה, ובכוחו לפטור אותה אף מן השבועה ליורשיו. על תרחיש זה ממשיכה המשנה שלפנינו.
המקרה שבמשנה:
אישה שנפטרה משבועה בידי בעלה, "הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה", ולא נעשתה אחראית על שום דבר מן החפצים לאחר מות בעלה. כלומר, לא נתחדש כאן דבר: כל ענייני המעורבות הכספית שלה התרחשו קודם לכן, בחיי הבעל.
לפיכך, מאחר שהבעל פטר אותה משבועה, אין היורשים יכולים להשביעה כשהיא באה לגבות את כתובתה, לא על כתובתה ולא על מה שהיתה עסוקה בעסקי בעלה - ובכלל זה מה שהתרחש בין המיתה לקבורה.
מדוע נפטרה אף ממה שאירע בין המיתה לקבורה:
לכאורה היה מקום לומר שזהו עניין חדש שניתן להשביעה עליו, שהרי פטור הבעל חל רק על דברים שאירעו בחייו. אך אם נתחיל להשביעה על הדברים שבין המיתה לקבורה, ובכללם העניינים הכספיים הכרוכים בקבורה, יהא בכך חשש שלא ייקבר בזמנו. לפיכך היא פטורה: אף שבדרך כלל אין פטור הבעל כולל דברים שלאחר מיתתו, כאן הוא כולל את כל המתרחש עד הקבורה.
נעשתה אפוטרופוס לאחר הקבורה:
אם לאחר הקבורה נעשתה אפוטרופוס על נכסי בעלה, נחלקים הדינים לשניים:
על העתיד לבוא - אף שנפטרה מן השבועה לבעל, היורשים יכולים להשביעה על הדברים והעסקאות שאירעו לאחר הקבורה, שכן אלו לא נכללו בפטור.
על שעבר - אין הם יכולים להשביעה על מה שאירע קודם לכן, בחיי אביהם, ואף לא בכוח ה'גלגול' - לומר: הואיל ואת נשבעת לנו עתה על העניין החדש, תכלול השבועה גם את שאר הפרטים. אף על דרך זו אין משביעים אותה, שהרי בעלה פטר אותה מכל הדברים שהתרחשו בחייו.
לסיכום: אישה שבעלה פטרה משבועה ולא נעשתה אפוטרופוס - אין היורשים משביעים אותה, ואף לא על מה שאירע בין המיתה לקבורה, כדי שלא תתעכב הקבורה. נעשתה אפוטרופוס לאחר הקבורה - משביעים אותה על מה שהיה מכאן ואילך בלבד, ואין משביעים אותה על שעבר, אף לא בדרך גלגול שבועה.