בסיום המשנה הקודמת למדנו את דברי רבי יהודה: אישה שנפלו לה נכסים בירושה לאחר הנישואין, ומכרה אותם או נתנה אותם במתנה - אין מעשיה מועילים. רק בנכסים שנפלו לה קודם הנישואין קבע רבי יהודה שהמכירה מועילה בדיעבד, ואף באופן זה אין הדבר עולה יפה מבחינתה.
משנתנו מביאה את דעת רבי שמעון, המבחין בין סוגי הנכסים:
"נכסים הידועים לבעל" - לכתחילה לא תמכור, ואם מכרה או נתנה במתנה - אין המכירה חלה. הבעל יכול לבטלה ולהחזיר את הנכסים לרשותו.
"נכסים שאינם ידועים לבעל" - אף בהם לכתחילה לא תמכור, כדין הנכסים האחרים; אך מאחר שאין הבעל יודע עליהם, אם מכרה או נתנה במתנה - המכירה חלה, ואין הוא יכול לבטלה.
מהי ההגדרה של 'ידועים לבעל' ו'שאינם ידועים לבעל'?
רבי יוסי ברבי חנינא: 'ידועים לבעל' - נכסי מקרקעין; 'שאינם ידועים לבעל' - מטלטלין, שדרכם לבוא וללכת.
רבי יוחנן: חולק וסובר ששני הסוגים כאחד עשויים להיחשב נכסים ידועים. 'נכסים שאינם ידועים' הם נכסים שנפלו לה בירושה במקום רחוק ממקום מגוריה, שהיא עשויה לקבל עליהם הודעה ואילו הבעל אינו מודע להם כלל. ואילו הנכסים שהוא מודע להם - מכירתם או נתינתם במתנה אינה תקפה.
לסיכום: רבי שמעון מחלק בין נכסים הידועים לבעל, שמכירתם או נתינתם בטלה והבעל יכול לחזור ולקחתם, לבין נכסים שאינם ידועים לו, שמעשיה בהם קיימים. בהגדרת חלוקה זו נחלקו בגמרא: לרבי יוסי ברבי חנינא הגדר הוא בין קרקעות למטלטלין, ולרבי יוחנן בין נכסים שבידיעתו לבין נכסים רחוקים שאינם בידיעתו.