לפנינו משנה ט' בפרק ז' במסכת כתובות. עד כה עסקנו במומים שנמצאו באישה, וכעת באה המשנה לדון במומים שנולדו בבעל, ובשאלה אם כופין אותו לגרש.
לשון המשנה:
"האיש שנולדו בו מומין - אין כופין אותו להוציא" - אין בית דין כופה עליו לתת לאשתו גט.
דברי רבן שמעון בן גמליאל:
רבן שמעון בן גמליאל מסייג את הדברים ושואל: במה דברים אמורים, שאין כופין אותו לתת גט? ומחלק בין שני סוגי מומים:
במומין הקטנים: מומים שהאישה אמורה להיות מסוגלת לשאת ולהתמודד עמם - אין כופין אותו להוציא.
במומין הגדולים: כפי שמפרטת הגמרא - כגון שנסמית עינו, נקטעה ידו או נשברה רגלו, מומים שייתכן שלא תוכל להתמודד עמם - כופין אותו להוציא ולתת לה גט אם היא רוצה בכך.
הוספת הגמרא:
הגמרא מבארת כי רבן שמעון בן גמליאל סבור כך אף במקרה שנישאה לו מתוך ידיעה שיש בו אותם מומים גדולים, וסברה שתוכל להסתדר עמם. אם לאחר מכן נוכחה שאין ביכולתה לעמוד בכך, ואמרה: סבורה הייתי שאני יכולה לקבל, וכעת איני יכולה - אף אז ניתן לתבוע את הגירושין, ועליו לתת לה את כתובתה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שהכלל הוא שאין כופין את הבעל שנולדו בו מומין להוציא את אשתו, ואילו רבן שמעון בן גמליאל מחלק בין מומין קטנים, שבהם אין כופין, ובין מומין גדולים, שבהם כופין אותו להוציא - ואף כאשר נישאה לו מלכתחילה מתוך ידיעת המומים, ולאחר מכן נוכחה שאין ביכולתה לעמוד בהם.