מִשְׁנָה:
המשנה עוסקת בנערה שנתגלו בה מומים, והשאלה העומדת ביסוד הדיון היא מתי התפתחו אותם מומים:
אם נוצרו לאחר הקידושין: הדבר אירע ברשות הבעל, הקידושין תקפים, והיא זכאית לכתובתה. שהרי המום נוצר תחת השגחתו, וכלשון המשל - שדהו של הבעל הוצף, והוא זה שהפסיד; מזלו הרע גרם לכך.
אם היו בה קודם לכן: אין הוא חייב לתת לה כתובה.
שני מצבים במשנה:
נתגלו בה המומים בעודה בבית אביה: על האב מוטל להביא ראיה שרק לאחר הקידושין התפתחו המומים. ואם אין בידו להוכיח זאת, ההנחה היא שהמומים היו בה כבר קודם לכן - ואפילו לפני הקידושין - שהרי נמצאו ברשותו בעודה גרה בבית אביה. אין מניחים שהדבר אירע דווקא עתה, לאחר הקידושין, אלא כלשון הגמרא: כאן נמצאו וכאן היו, ועל האב מוטלת חובת הראיה.
נכנסה לרשות הבעל ונישאה, ואז נמצאו המומים: על הבעל מוטל להביא ראיה שהמומים היו בה עוד קודם שהתרחשו הקידושין, ונמצא שקנייתו - כלומר הקידושין - הייתה בטעות. שכן מאחר שהמומים נמצאו ברשותו, מניחים שברשות זו הם התפתחו.
זוהי שיטתו של רבי מאיר.
באילו מומים אמורים הדברים?
מומים שבסתר: מומים הנסתרים תחת בגדיה, שאין ניתן לראותם בנקל בפומבי - בהם תלוי הדין ברשות שבה נמצאו.
מומים שבגלוי: מומים הגלויים ונראים לעין, אין הבעל יכול לטעון שלא ידע עליהם, שהרי הם עומדים לפניו לראייה והוא נשא אותה למרות זאת. או שנוצרו בה לאחרונה, או שהיו בה קודם לכן - וכלשון הגמרא, הבין זאת וקיבל זאת. אין הוא יכול לומר לאחר מכן שאינו חפץ בה, ובמומים גלויים אין מקום לדיון כלל.
היה מרחץ ציבורי באותה העיר:
אם יש מרחץ ציבורי באותה עיר, הדין כן אף במומים שבסתר, אלה שתחת בגדיה. שכן היה עליו לבודקה על ידי קרובותיו, שהיו רואות אם יש בה מומים נסתרים אם לאו. הדבר היה בידו לברר, ולפיכך אין הוא יכול לטעון שלא ידע עליהם. ומעתה, או שהמומים נוצרו בה לאחרונה תחת רשותו, או שהיו בה קודם לכן - וברור שידע על כך ולא היה אכפת לו.
לסיכום: למדנו כי הכרעת הדין בנערה שנמצאו בה מומים תלויה בשאלה באיזו רשות התפתחו: מומים שנוצרו לאחר הקידושין - ברשות הבעל הם, והיא נוטלת כתובתה; ואילו מומים שקדמו לקידושין - פוטרים אותו מן הכתובה. נמצאו בעודה בבית אביה, על האב הראיה; נמצאו לאחר שנכנסה לרשות הבעל, על הבעל הראיה. וכל זה במומים שבסתר דווקא, שכן במומים שבגלוי, וכן במקום שיש בו מרחץ ציבורי, היה בידו לברר ואין הוא יכול לטעון שלא ידע.