המשנה שלפנינו עוסקת באדם המקדש אישה על תנאי, ולאחר מכן מתברר שהתנאי לא נתקיים. שני מקרים נידונים בה: תנאי שאין על האישה נדרים, ותנאי שאין בה מומין.
התנאי שאין עליה נדרים:
המקדש אישה "על מנת שאין עליה נדרים", ונמצא שיש עליה נדרים - אין אלו קידושין, שכן הקידושין נעשו על תנאי, והתנאי לא נתקיים. והנדרים שבהם מדובר הם אותם נדרים שהגמרא מונה, שדרכו של בעל להקפיד עליהם ולחוש בעניינם.
נשא סתם ולאחר מכן נמצאו עליה נדרים:
אם לאחר שהתנה תנאי זה בשעת הקידושין נשאה סתם, בלא שחזר על התנאי, ורק לאחר מכן נתגלה הנדר - אומרת המשנה "תצא שלא בכתובה": היא יוצאת בגט, אך אינה נוטלת את כתובתה. הגמרא מבארת את שני צדדי ההלכה:
הצורך בגט: מאחר שלא חזר על התנאי בשעת הנישואין, חוששים שמא שוב אין הוא מעוניין בו. וכשבא עליה לאחר שהכניסה לחופה, ידוע שאין אדם רוצה שתיחשב ביאתו ביאת זנות, מעשה של פריצות שאין בו תועלת הנישואין, ולפיכך מתכוון הוא שתהא ביאה זו מעשה קידושין. נמצא שאף אם הקידושין הראשונים לא חלו מחמת התנאי, ייתכן שחלו קידושין חדשים בשעת הנישואין, ולכן צריכה גט.
הפטור מן הכתובה: לעניין ממון יכול הבעל לטעון שעודנו עומד בתנאו: התניתי תנאי מתחילה, ואיני צריך לחזור עליו. הגט אינו ניתן אלא מחמת חשש בלבד, שמא אשת איש היא; אך לעניין ממון טוען הוא שמקח טעות היה, שהתנאי לא נתקיים ואין כאן קידושין, ולפיכך אין הוא חייב בכתובה.
התנאי שאין בה מומין:
המקדש "על מנת שאין בה מומין", "ונמצאו בה מומין" קודם הנישואין - אין אלו קידושין, שהרי נעשו על תנאי, והתנאי לא נתקיים.
וכן הדין ב"נשא סתם": אם לאחר הקידושין נשאה בלא שחזר על התנאי, ולאחר מכן נמצאו בה מומין - "תצא שלא בכתובה". מאותם טעמים עצמם: היא יוצאת בגט, מפני החשש שמא קידשה בביאה בשעת הנישואין, שהרי אין אדם רוצה שתהא ביאתו ביאת זנות; ואילו מן הכתובה פטור הוא, שכן טוען שעמד בתנאו, ומשלא נתקיים התנאי אין היא נשואה כלל.
מהו מום הפוסל באישה?
"כל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשים" - כל אותם מומין המנויים בגמרא במסכת בכורות, שבגללם נפסל כהן מלעבוד בבית המקדש, הם הנחשבים מומין אף באישה לעניין תנאי זה.
לסיכום: בשני המקרים - תנאי שאין עליה נדרים ותנאי שאין בה מומין - אם התברר קודם הנישואין שהתנאי לא נתקיים, אין כאן קידושין כלל. ואם נשאה סתם בלא שחזר על התנאי, יוצאת היא בגט מחמת החשש שמא קידשה בביאה, אך אינה נוטלת כתובה, שכן לעניין ממון יכול הבעל לעמוד על תנאו הראשון. הגדרת המום נלמדת ממומי הכהנים הפוסלים לעבודה.