המשנה מונה את הנשים היוצאות מבית בעליהן ואינן זוכות בכתובתן, מפני העבירות שעברו. שתי קטגוריות לפנינו: "עוברת על דת משה" - דבר שהוא מן התורה; "ודת יהודית" - הנהגה שהתקבלה כמנהגן של נשות ישראל, ובפרט בתחומי הצניעות. העוברת על אחת משתי אלו, יוצאת ללא כתובה.
דוגמאות לעוברת על דת משה:
מאכילתו דבר שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות - כיצד נודע לו הדבר? אם אמרה לו מראש, לא היה אוכל; ואם אמרה לאחר מעשה, אין בהכרח לקבל את דבריה, שמא מבקשת היא להקשות עליו. מבארת הגמרא שמדובר במקרה שאמרה כי פלוני הפריש עבורה תרומות ומעשרות, וכששאל אותו אדם השיב שמעולם לא עשה כן - והוא כבר אכל, ונמצא שהכשילה אותו בחטא.
משמשתו נידה - מדובר במקרה שטענה שאינה נידה ובא עליה, ולאחר מכן שמע משכנותיה שאכן נידה הייתה.
אכל מן הלחם שאפתה ולא הפרישה ממנו חלה - וכיצד נודע? שאמרה כי פלוני הפריש עבורה חלה מבצק זה, ואותו אדם הכחיש זאת לאחר מכן.
נודרת ואינה מקיימת - ומדוע נוגע הדבר לבעל? משום שאומרת הגמרא כי חטא של אי קיום נדרים עלול לגרום, חס ושלום, למיתת בניו של אדם, ובוודאי זהו עניין הנוגע לו עד מאוד.
כל אחת מן הסיבות הללו מהווה עילה לגרשה ללא כתובה.
ומהי עוברת על דת יהודית?
יוצאה לרשות הרבים ושערה אינו מכוסה - שואלת הגמרא: הרי כיסוי הראש הוא מן התורה, שכן מפרשת סוטה, שבה מתגלה שערה, למדים שאשה נשואה ראשה מכוסה דרך קבע. ומבארת הגמרא שמדובר בכיסוי מינימלי, אך לא באופן המקובל כמנהגן של נשות ישראל.
"וטווה בשוק" - טווה את צמרה בשוק באופן שאינו צנוע, וחושפת יותר מדי מגופה.
"ודוברת עם כל אדם" - ומבארת הגמרא שמדובר שמשוחחת בקלות ראש ומפלרטטת עם בחורים רווקים.
הוספותיהם של אבא שאול ורבי טרפון:
"אף המקללת יולדיו בפניו" - אבא שאול מוסיף את המקללת את יולדיו, כלומר את הוריו, בפניו.
"אף קולנית" - רבי טרפון מוסיף את הקולנית, וגם זו בכלל דת יהודית.
שואלת המשנה: "ואיזוהי קולנית? כשהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין קולה". מבארת הגמרא שמדובר באשה המדברת ומתקוטטת עם בעלה בעניינים הנוגעים ליחסי אישות, וכשעושה כן בקול שהשכנים יכולים לשמעו - הרי זו עילה מוצדקת לגרשה ללא כתובה.