כתובות פרק ז', משנה ד'. המשנה פותחת בלשון "המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה". לפי פשוטם של דברים מדובר בבעל הנודר נדר כנגד אשתו, אולם הגמרא מבארת - כפי שכבר עמדנו על כך בשתי המשניות הקודמות - שהמדובר במקרה שהאישה היא שנדרה, והבעל מקיים את נדרה ואינו מפר אותו.
מהו הנדר שבו עוסקת המשנה:
הבעל אינו רשאי להפר כל נדר, אלא רק נדר שיש בו עינוי נפש - דבר המצער את האישה - או נדר הנוגע לענייני שבינו לבינה. לפיכך מבארת הגמרא כי הנדר שלפנינו הוא שהאישה אסרה על עצמה את ההנאה מתשמיש עמו אם תלך לבית אביה. בנדר מעין זה יש בידו להפר, ומשבחר שלא להפר אלא לקיימו, מוטל עליו להוציאה ולתת לה כתובתה.
בזמן שבית אביה באותה עיר:
המשנה מסייגת: "בזמן שהוא עמה בעיר" - כאשר בית אביה מצוי באותה עיר, ומשום כך רגילה היא ללכת לשם לעתים תכופות. בנסיבות אלו נקבע השיעור לפי חודשים:
"חודש אחד - מקיים" - אם נדרה שלא תלך לבית אביה במשך חודש, אין הוא חייב לגרשה, שכן ביכולתה לעמוד בכך חודש ימים.
"שניים - יוציא ויתן כתובה" - אם נדרה להתרחק מבית אביה יותר מחודש, עליו לגרשה מיד ולתת לה את כתובתה.
נדר סתם: אם נדרה בסתם, בלי לקצוב פרק זמן מוגדר, אף כאן עליו לתת לה גט וכתובה מיד.
בזמן שבית אביה בעיר אחרת:
כאשר אביה שרוי בעיר אחרת, אין הקריטריון מבוסס על חודשים אלא על רגלים, כלומר על חגי ישראל: "רגל אחד - מקיים, שלושה - יוציא ויתן כתובה". אם הנדר הוא שלא תלך רגל אחד, אין הוא חייב לגרשה; ואם נדרה שלא תלך שלושה רגלים, יוציא ויתן כתובה.
ואולם הגמרא מבארת כי הקפיצה מחודש אחד לשלושה רגלים אינה מובנת כפשוטה, ויש להוסיף בדברי המשנה. ההוספה היא זו שכבר הזכרנו בכמה משניות קודמות: יש הבדל בין אשת כהן לאשת ישראל, שאשת כהן ניתן לה זמן ארוך יותר. וכך יש לקרוא את המשנה:
אשת ישראל: רגל אחד - מקיים ואינו חייב לתת לה גט; יותר מרגל אחד - מוציא ונותן כתובה.
אשת כהן: שני רגלים - מקיים ואינו חייב לגרשה; שלושה רגלים - מוציא ונותן לה את כתובתה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי המדובר באישה שנדרה שלא ליהנות מבעלה אם תלך לבית אביה, ובבעל המקיים את נדרה ואינו מפר אותו. כשבית אביה באותה עיר, נמדד הדבר בחודשים - חודש אחד מקיים, ויותר מכך (וכן בנדר בלא זמן קצוב) יוציא ויתן כתובה. כשבית אביה בעיר אחרת, נמדד הדבר ברגלים, ולפי ביאור הגמרא יש להבחין בין אשת ישראל, שבה השיעור הוא רגל אחד, ובין אשת כהן, שבה השיעור הוא שני רגלים.