במשנה הקודמת למדנו כי כאשר האישה מכניסה מזומן לתוך הנישואין, רושם הבעל בכתובה את הסכום בתוספת חמישים אחוז על ערכו, מפני שביכולתו להרוויח מן הכסף. משנתנו עוסקת אף היא באישה שהסכימה להכניס לו מזומן, ומוסיפה שני עניינים: שיעור התוספת בסכום קטן, וחיוב הקופה.
תוספת החמישים אחוז על המזומן:
אף סלע כסף אחד בלבד נרשם בכתובה בתוספת חמישים אחוז: הסלע מורכב מארבעה דינרים, ובתוספת החמישים אחוז - "סלע נעשה שישה דינרים".
המשנה נוקטת דוגמה זו כדי ללמד שהתוספת חלה אף בסכום פעוט, ולא רק בסכומים גדולים. במשנה הקודמת דובר באישה המכניסה אלף דינר, והבעל רושם אלף וחמש מאות; כאן מתחדש שאותה נוסחה עצמה נוהגת אף בסלע בודד.
הקופה:
עוד שנינו שהחתן מקבל עליו לתת עשרה דינרים לקופה על כל מאה דינר שהיא מכניסה בנדונייתה, בין במזומן ובין בחפצים. הקופה מיועדת לצרכיה האישיים של האישה - תכשיטים ובשמים.
באיזו תדירות ניתנת הקופה?
הדבר לא נתפרש במשנה, והכול תלוי במנהג המקום: על פיו נקבעים מועד הנתינה ותדירותה.