המשנה שלפנינו עוסקת במקרה שבו אחד מבני הזוג מסרב ליטול חלק בחובות הנישואין ולקיים יחסי אישות עם בן זוגו. המשנה קובעת את דינה של האישה המסרבת ואת דינו של הבעל המסרב, ואת שיעורי הקנס הממוני בכל אחד משני המקרים.
האישה המורדת בבעלה:
אישה המסרבת לקיים יחסים עם בעלה נקראת "מורדת" - מלשון מרידה, שאינה מוכנה לקיים את חובותיה. המשנה קובעת כי פוחתין לה מכתובתה "שבעה דינרין" בכל שבוע, כאשר כתובתה עומדת על מאתיים דינר. רבי יהודה חולק ואומר: "שבעה טרפעיקין" - כל טרפעיק הוא חצי דינר, ונמצא ששיעורו הוא מחצית משיעורו של תנא קמא.
עד מתי פוחתין לה?
שהרי כתובתה מוגבלת למאתיים זוז, ולפי החשבון יש גבול לניכוי. בנקודה זו נחלקו התנאים:
תנא קמא: פוחתין עד שתכלה כתובתה, ובאותה שעה פוסקים. הבעל נותן לה גט והיא יוצאת בלא כתובה, אך אין ממשיכים לחייבה מעבר לכך - אף אם יפול לה רכוש אחר בעודם נשואים, כגון ירושה, אין מנכים ממנו.
רבי יוסי: פוחת והולך אף מעבר לשיעור הכתובה, והיתרה נזקפת כחוב. כך שאם תירש נכס ממקום אחר - מאביה או מסבה - יוכל הבעל לגבות מאותו סכום כשיגיע לידה.
הבעל המורד באשתו:
במקרה ההפוך, בעל המסרב לקיים יחסים עם אשתו - מוסיפין לה על כתובתה, והוא מתחייב לה יותר ממאתיים הזוז: "שלושה דינרין" בכל שבוע. אין מוסיפים בשיעור מקביל לשיעור הפחיתה, משום שהגמרא מבארת כי צערו של הבעל במניעת תשמיש גדול מצערה של האישה, ולפיכך שיעור הפחיתה גבוה משיעור התוספת.
אף כאן נוקט רבי יהודה בשיטתו: כשם שבמורדת שיעור הפחיתה הוא שבעה טרפעיקין ולא שבעה דינרין, כך במורד שיעור התוספת הוא "שלושה טרפעיקין" - מחצית מן הסכום, שכן כל טרפעיק הוא חצי דינר.
ההלכה למעשה:
הגמרא מסיקה שאין ההלכה כמשנתנו, אלא כתקנת החכמים שלאחריה: מכריזים עליה ארבעה שבועות זה אחר זה שאישה זו מורדת בבעלה, ושולחים לה שליחים מבית הדין ואומרים לה: אפילו כתובתך מאה מנה - סכום עצום - הפסדת את הכול. ומודיעים לה לפני ההכרזה ולאחר ההכרזה. ואם עמדה על עמדתה במרדה, יוצאת בלא כתובה כלל.
לסיכום: למדנו את דין המורדת - פחיתת שבעה דינרין בשבוע (ולרבי יהודה שבעה טרפעיקין), ואת מחלוקת תנא קמא ורבי יוסי אם פוחתין עד כדי הכתובה בלבד או אף מעבר לה כחוב הנגבה מנכסים עתידיים; ואת דין המורד - תוספת שלושה דינרין בשבוע (ולרבי יהודה שלושה טרפעיקין), שאינה מקבילה לשיעור הפחיתה מפני שצער הבעל מרובה. ולמעשה אין ההלכה כמשנתנו, אלא כתקנת חכמים של ארבע הכרזות והתראות, שבסופן יוצאת המורדת בלא כתובה כלל.