מסכת כתובות, פרק ד', משנה י'. לפנינו תנאי נוסף מתנאי הכתובה, תנאי שאף אם אין הבעל כותבו בשטר הריהו עומד בתוקפו, והוא הנוגע למושג 'כתובת בנין דכרין'.
עיקרו של הדין:
אדם שהיו לו שתי נשים, ומהן שני מערכי בנים - אף שבדרך כלל יורשים כל הבנים את העיזבון בשווה, אין הם יורשים בשווה את כתובת אימם. את שאר חלקי העיזבון הם מחלקים בשווה, אך סכום הכתובה של כל אחת מן הנשים מתחלק בין בניה שלה בלבד.
לשון המשנה:
"לא כתב לה" - אם לא כתב הבעל לאשתו את הנוסח שלהלן.
"בנין דכרין די יהוון ליכי מינאי" - בנים זכרים שיהיו לך ממני, שתלדי.
"אינון יירתון כסף כתובתיך" - הם יירשו את כסף כתובתך.
"יתר על חולקהון עם אחוהון" - יותר על החלק שהיו מקבלים עם אחיהם, כלומר שלא יתחלק סכום זה בשווה כשאר נכסיו.
מדובר במקרה שהאישה מתה בחיי בעלה, או ששתי הנשים מתו בחייו, והבעל ירש את כתובתן. אין אומרים כי כסף הכתובה נעשה חלק משאר נכסיו והבנים מחלקים אותו בשווה, אלא כל קבוצת בנים יורשת את כתובת אמה.
"חייב, שהוא תנאי בית דין":
אף אם לא כתב הבעל תנאי זה בשטר - "חייב" - עדיין מחויב הוא בדין כתובת בנין דכרין, "שהוא תנאי בית דין", תנאי שקבעוהו בית דין, ואין תוקפו תלוי בכתיבתו.
לסיכום: במשנה זו למדנו את תנאי כתובת בנין דכרין: בניה של כל אישה יורשים את כסף כתובת אמם לבדם, יתר על חלקם השווה בשאר העיזבון המתחלק בין כל הבנים. תנאי זה חל אף כאשר לא נכתב בשטר, משום שהוא תנאי בית דין.