כתובות, פרק ד', משנה ג'. משנה זו יורדת לפרטי דינה של נערה המאורסה שזינתה - נערה שעדיין היא בגיל נערות, שכבר נעשו לה אירוסין אך לא נישואין. מן התורה דינה בסקילה. הסקילה היא אחת מארבע מיתות בית דין, ארבעת עונשי המוות שהסנהדרין מטילה, ומשמעותה המעשית היא השלכת הנידון מבניין גבוה; לאחר מכן, אם לא מת, ממשיכים ורוגמים אותו באבנים. זוהי צורת הסקילה.
שני חידושים בדינה של נערה המאורסה:
סקילה במקום חנק - בדרך כלל עונשם של הנואף והנואפת הוא חנק, מיתה בחניקה. נערה המאורסה יוצאת דופן, והתורה קובעת לה מיתת סקילה.
פתח בית אביה - הסקילה אינה נעשית במקום הרגיל של סקילה שבבית דין, אלא על פתח בית אביה.
"הגיורת שנתגיירה בתה עמה":
המשנה פותחת בדיון במעמדה של הגיורת, משום שהתורה נוקטת בלשון "כי עשתה נבלה בישראל", והשאלה היא האם דין זה חל אף על גיורת. וזו לשון המשנה: "הגיורת שנתגיירה בתה עמה וזינתה - הרי זו בחנק". אישה שהתגיירה ובתה התגיירה עמה, וזינתה הבת בהיותה נערה המאורסה - דינה בחנק, העונש הרגיל של הנואפת, ולא בעונשה המיוחד של נערה המאורסה.
הטעם לכך: מכיוון שנאמר "כי עשתה נבלה בישראל", מובן הדבר כמתייחס למי שהיא אזרחית, יהודייה מלידה, ולא למי שנתגיירה. גיורת מקבלת את עונש הניאוף הרגיל. וממילא אין לה גם דין פתח בית האב, שאין העונש נעשה לה בפתח בית אביה כדרך שנעשה לנערה שנולדה יהודייה.
ולא זו בלבד. נניח שהמעשה כלל לא אירע, והיא לא זינתה, אלא שבעלה האשים אותה בשקר - הוא הנקרא 'מוציא שם רע'. חלק מעונשו של מי שמאשים את אשתו בשקר שקיימה יחסים עם איש אחר, הוא תשלום של מאה סלע (לא מאה זוז אלא מאה סלע) על ההאשמה שנמצאה שקרית. אף הלכה זו נאמרה רק בנערה שנולדה יהודייה, ואילו הגיורת - אין לה מאה סלע.
הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה:
עתה דנה המשנה במקרה שהורתה של הגיורת הייתה שלא בקדושה, כלומר בשעה שהוריה עדיין לא היו יהודים, ואילו לידתה הייתה בקדושה - שאמה התגיירה בעודה מעוברת בה, ונמצא שנולדה יהודייה. במקרה זה יש לה דין בת ישראל לעניין נערה המאורסה, ודינה בסקילה במקום חנק. אולם זוהי הנקודה היחידה שבה היא כנערה המאורסה הרגילה, כפי שנלמד מן הפסוק. שני המרכיבים האחרים אינם חלים עליה:
אין הסקילה נעשית בפתח בית אביה.
המוציא עליה שם רע אינו משלם מאה סלע.
הורתה ולידתה בקדושה:
אם הוריה כבר התגיירו, והיא נתעברה ונולדה לאחר שהיו יהודים, הרי היא כבת ישראל לכל דבר, ואין כל הבדל בינה לבין בת שנולדה יהודייה - שכן אף היא נולדה יהודייה.
יש אב ואין בית, יש בית ואין אב:
כאן כבר אין המשנה עוסקת בגיורת, אלא בנערה המאורסה הרגילה. מה הדין כאשר יש לה אב אך לאב אין בית, או שיש בית אך אביה מת ואין אב? בשני המקרים - הרי זו בסקילה, ואף שלא מתקיים בה "פתח בית האב". שכן "לא נאמר פתח בית אביה אלא למצווה" - זהו הידור מצווה, הדרך הראויה לקיים מצווה זו; אך כאשר הדבר חסר, בין שחסר האב ובין שחסר הבית, אין הדבר מונע את קיום שאר דיני הסקילה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שני חידושיה של נערה המאורסה שזינתה - סקילה במקום חנק, וסקילה על פתח בית אביה - ואת שלושת הדינים הנלמדים מן הלשון "כי עשתה נבלה בישראל": מיתת הסקילה, פתח בית האב, ומאה הסלע של המוציא שם רע. גיורת שנתגיירה עם אמה אינה בכלל שלושתם; הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה - בסקילה בלבד, ולא בפתח בית האב ובמאה סלע; והורתה ולידתה בקדושה - הרי היא כבת ישראל לכל דבר. ולבסוף למדנו שפתח בית האב אינו מעכב, אלא נאמר למצווה בלבד.