משנה ח' פותחת בכלל: "כל מקום שיש מכר - אין קנס". כלומר, בכל מצב שבו קיימת האפשרות למכור את הבת, אין חיוב קנס. להבנת הדברים יש להקדים את מושג האמה העברייה.
מכירת הבת לאמה עברייה:
בפרשת משפטים מופיע דין אמה עברייה: האב רשאי למכור את בתו הקטנה, ומכירה זו טומנת בחובה אפשרות שתתגלגל לנישואין - מעין מבוא לנישואין. הרשות נתונה לו רק בעודה קטנה, מתחת לגיל מצוות, שכן משהגיעה לגיל מצוות היא יוצאת לחירות. אין זה, אפוא, אלא דין הנוגע לנערה צעירה בלבד.
מכאן קובעת המשנה: כל זמן שיש מכר, כלומר בעודה קטנה, אין קנס. נערה שנאנסה או שפותתה בעודה קטנה, מתחת לגיל שתים עשרה, אין בה חיוב קנס. ייתכנו חיובי נזק אחרים, אך קנס חמישים השקלים אינו קיים.
שיטת רבי מאיר מול שיטת חכמים:
הגמרא מבארת כי משנתנו נשנתה כדעת רבי מאיר, הסובר שאין קנס לקטנה. חכמים חולקים וסוברים שיש קנס אף לקטנה: מגיל שלוש ואילך, משעה שביאתה נחשבת ויש לה מעמד של ביאה - ואילו קודם לכן אין לה מעמד כזה - נוהגים בה גם קנס וגם מכר, עד הגיעה לגיל שתים עשרה.
ממשיכה המשנה: "וכל מקום שיש קנס - אין מכר" - משהגיעה לגיל שתים עשרה ונעשתה נערה, שוב אין אפשרות למוכרה, שהרי דין מכירתה לאמה עברייה אינו נוהג אלא בקטנה. בנקודה זו הכל מודים.
שלושת השלבים שמפרטת המשנה:
"קטנה יש לה מכר ואין לה קנס" - ניתן למוכרה, ואין האב מקבל קנס. וכאמור, זו שיטת רבי מאיר.
"נערה יש לה קנס ואין לה מכר" - משהגיעה לגיל שתים עשרה, בששת החודשים שעד היותה בוגרת, יש לה קנס ואין לה עוד מכר. בכך מודים הכל, אלא שחכמים סוברים שאף למטה מזה, קודם שנעשתה נערה, יש לה קנס.
"בוגרת אין לה לא מכר ולא קנס" - משהגיעה לשלב הבגרות, שישה חודשים לאחר שנעשתה נערה, אין לה מכר, שהרי כבר משנעשתה נערה פקע ממנה דין המכר; ואף קנס אין לה, שכן הקנס אינו קיים אלא כשהיא נערה ובתולה כאחת.