כתובות פרק ג' משנה ט'. המשנה פותחת בדינו של המודה שפיתה נערה בתולה: "האומר, פתיתי את בתו של פלוני - משלם בושת ופגם על פי עצמו, ואינו משלם קנס". מי שמודה מעצמו כי פיתה את בתו של פלוני, חייב לשלם על נזקי הבושת ועל הפגם (הפחתת ערכה) על סמך הודאתו שלו, אך אינו משלם את הקנס שקבעה התורה - חמישים שקל.
כלל "מודה בקנס פטור":
יסוד הדין הוא הכלל שמי שהודה מעצמו כי ביצע מעשה שנושא עמו קנס קצוב, פטור מתשלום הקנס. דבר זה נלמד מלשון הפסוק "אשר ירשיעון אלוקים" - שבית הדין הוא המרשיע את החייב, ובא הכתוב למעט את מי שמרשיע את עצמו בהודאתו, בכל מקום שמדובר בקנס.
"גנבתי וטבחתי ומכרתי":
המשנה ממשיכה ומביאה דוגמאות נוספות לכלל זה, במי שמודה כי גנב שה או שור, ונוסף על כך שחטו או מכרו. בגנבה קבעה התורה שני קנסות:
תשלומי כפל - הגונב חפץ משלם פי שניים משוויו, והתוספת היא קנס.
תשלומי ארבעה וחמישה - הטובח או המוכר את הבהמה הגנובה משלם פי ארבעה או פי חמישה משוויה, לפי אם מדובר בשה או בשור, וגם אלו קנסות.
לפיכך אומרת המשנה: המודה שגנב ואף טבח או מכר - "משלם את הקרן על פי עצמו, ואינו משלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה". את הקרן, כלומר את שווי הבהמה עצמה, הוא חייב לשלם על פי הודאתו; אך את הקנסות הקצובים אין הוא משלם על פי הודאת עצמו.
"המית שורי את פלוני":
המשנה ממשיכה: "המית שורי את פלוני או שורו של פלוני - הרי זה משלם על פי עצמו". המודה כי שורו הרג אדם, או הרג את שורו של אחר, חייב לשלם על פי הודאתו. במקרה שהשור הרג בהמה אחרת, הכול מודים שאין זה קנס אלא נזק ממוני ממש. אולם כאשר השור הרג אדם, קוראת התורה לתשלום בשם "כופר", ונחלקו האם הכופר הוא ממון - כלומר תשלום על נזק - או עונש. המשנה שלנו נוקטת שהכופר הוא תשלום נזק ממוני, ולכן המודה חייב על פי הודאתו; שאילו היה זה עונש וקנס, היה נפטר.
"המית שורי עבדו של פלוני":
לעומת זאת אומרת המשנה: "המית שורי עבדו של פלוני - אינו משלם על פי עצמו", ובזה הכול מודים. שכן התורה קצבה סכום קבוע של שלושים שקל למי ששורו הרג עבדו של חברו, ללא כל קשר לשוויו האמיתי של העבד. מאחר שזהו סכום קצוב, הרי זה קנס ועונש, ולפיכך אין משלמים אותו על פי הודאת עצמו.
"זה הכלל":
המשנה מסכמת ונותנת את הכלל לכל המקרים: "כל המשלם יותר על מה שהזיק - אינו משלם על פי עצמו". כל תשלום העולה על שיעור הנזק שנגרם הרי הוא קנס, ומכוח העיקרון של מודה בקנס פטור - אין אדם מתחייב בו על פי הודאת עצמו.